תודה מראש

אפשר לצאת מזה . אבל לבד מאוד קשה לצאת מזה .
צריך לברר למה את מקיאה , מה הוא הטקס הזה בשבילך ועל איזה חסך הוא מכסה . ואת זה אפשר לעשות בטיפול פסיכולוגי טוב
סביר להניח שרוב התחושות שאת חשה (עייפות , דיכאון חולשה ) מגיעות מהבולמיה . כשאת מקיאה את אולי עונה על צורך נפשי אבל במקביל את מחלישה את הגוף , מעייפת אותו , מייבשת אותו וממש מתעללת בו .
תאמיני שלא מגיע לך לחיות ככה . זה לא ממש חיים . זה יכול להפוף לגיהנום אמיתי
אני מאוד מבינה את נושא ההכחשה שאת נמצאת בו . אני הייתי שנים ארוכות שהכחשה הזו. כשהקאתי הרגשתי שאני בן אדם אחר .
טפלי בזה עכשיו . היום , אל תמשיכי עוד יום אחד בלי לטפל בעצמך .
ספרי למישהו שאוהב אותך ואת סומכת עליו (אמא , אחות , חברה )
תקבעי שיחה עם פסיכולוג טוב שמבין בהפרעות אכילה . תתחילי עם פגישה אחת
ותנסי להפסיק להקיא .
אני מאחלת לך שזו תהיה אפיזודה קצרה בחיים שלך וששנה מהיום תסתכלי אחורה ותגידי :"איזה מזל שטיפלתי בעצמי בזמן וביזבזתי רק חצי שנה על המחלה הזו "
בהצלחה