יש לי בעיה.

ובמידה שגם תכירי אותה במציאות בקרוב אז לעשות את הדבר הכי מעצבן וקשה ולפנות להורים שלה.
אני לא אשת מקצוע לכן אני כותבת לך בעירבון מוגבל אבל בתורה חולה שמחלימה אני חושבת שלהורים יש חלק מאוד גדול גם בגורמים להפרעה אבל גם בהחלמה, ולכן ליידע אותם ולדבר איתם זה אחד הדברים הכי חשובים שאפשר לעשות בתור חברה.

אני יודעת עליה רק מה שהיא כותבת- הודעה אחת ביום, שבו היא מספרת פחות או יותר רק מה שהיא אכלה איזה ספורט היא עשתה, ואיך היא מתקדמת בלימודים. ותכנון כללי למחר.

יש מלא אנשים כאלה
באינרנט לא באמת אפשר להכיר בנאדם, רק את החלק שהוא חושף
ובגלל זה את לא יכולה לעזור, בטוח יש עוד מליון אנשים כאלה שמטיפים לה שטויות כאלה ואחרות על מה שהיא עושה באכילה ובספורט,סופו של דבר מי שחולה חולה הוא יודע שהוא פוגע בעצמו אבל הוא חושב שהוא ישרוד והכל.זה מה שעושה אותו חולה.או מה שזה לא יהיה שמשאיר אותו עקשן בדרך הזאת.

גם לחברה שיש איתה קשר במציאות לא פשוט לסייע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקשר וירטואלי. הדבר היחיד שאני יכול להציע לך זה להמליץ לה להיכנס לפורום הזה או לבלוג שלי בישראבלוג (שנקרא "לנצח את הפרעת האכילה") ואולי דרך זה להתחיל לנהל דיאלוג על הבעיה ממנה היא סובלת.

שהיא לא מודעת לזה שזה בעיה. כלומר- היא כן, אבל לא אכפת לה מזה.