אכילה נורמלית+דפוסי אכילה ישנים..

ספורטט!!!

בדרך כלל התמודדות עם הפרעת אכילה לבד היא קשה במיוחד ולכן עזרה אף פעם לא מזיקה.
נכון קודם הרעבת את עצמך ועכשיו את מבלמסת, ואלו רק שני פנים של אותה ההפרעה, כמו שאמרת הבעיה היא במחשבות החולות, שאותן ניתן לדכא בעזרת טיפול אצל פסיכולוג/ית המומחית להפרעת אכילה, בדרך כלל בשילוב עם דיאטנית המומחית בהפרעות אכילה (כן, יש בה צורך, למרות שאולי את מכירה בע"פ את הערך הקלורי של כל מנה דיאטנית מומחית להפרעות אכילה היא יותר מזה, הרבה יותר).

גם ראיתי את התשובה ספורט. ספורט זה חשוב ובריא אבל לחולה בהפרעת אכילה (כמוני כמוך) הספורט יכול להפוך במהירות לעוד פן של הפרעת האכילה, ולהיות אובססיבי ולא בריא בכלל. לכן גם ספורט זה טוב אבל רק בשילוב הדרכה של אנשי מקצוע.

ואני לא יודעת מה לעשות.. יש שבוע שאני אוכלת הכל כי אני מרגישה שאם אני לא אוכל אני לא אמצה את השבוע ויש שבוע שבו אני אוכלת מעט מאוד בגלל השבוע הקודם.. אני רוצה לאכול רגיל ולא להיות בתנודות של פעם הרבה ופעם קצת.. חוצמזה עליתי 3 קילו ועכשיו אני שוקלת 42 אבל עדיין לא קיבלתי את המחזור שלי מזה 3 חודשים ואם אני אוכלת זה רק בשביל זה..

אני לא יודעת מה לעשות עוד כדי לקבל מחזור..

לא יודעת כי אין לי מושג בת כמה את וכל הנתונים אבל לי למשל אמרו שאני צריכה להיות במשקל מינימלי של 45 קילו כדי לקבל מחזור והעובדה היא שרק כשהגעתי ל47 קילו, רק אז, המחזור האישי שלי בגוף האישי שלי, כי הכל אינדבידואלי, חזר.

ד"א ככל שתמשכי את הזמן אז המחזור יחזור (אם בכלל) בצורה יותר גרועה (פחות סדיר, עם בעיות, יותר כואב, מנסיון), אז אני מציעה לך להתייעץ עם איש/אשת מקצוע לגבי מה משקל היעד שלך.

אכילה רגשית ולא משנה אם זה הרבה מדי או קצת מדי זה משהו שכדאי לטפל בו בעזרת טיפול, מציעה ללכת לאיבחון כדי לדעת מהו הטיפול הנכון בעבורך.

אפילו שאני על סף יאוש אני ממשיכה לאכול "רגיל" ואני מתעלמת מהמשקל כרגע. האובססיביה שיש לי למשל כבר נעשה מפחיד, כאילו, כל בוקר אני קמה מתלבשת ושוקלת את עצמי. היום כבר הרבה פחות. ועוד משהו, יש תהליך של ירידה במשקל איטית וקלה בעקבות זה שאני פחות מבלמסת..אבל אני לא אשקר ,אני עדיין חווה בולמוסים למרות שאני יודעת שאין צורך. אבל המקרים מתמעטים עם הזמן ולכן אני יותר אופטימית. עדיין יש את הקולות שאומרים לי שלא כדאי לאכול, ואם יש לי אפשרות לא לאכול אני די חושבת על זה אבל עוצרת את עצמי ואוכלת. מקווה להיות ככל האנשים הנורמלים שלא מחשבים כל מה שנכנס להם לפה ופשוט אוכלים.
יהיה טוב..?

את נשמעת לי בהחלט בדרך הנכונה, אל תתני לאובססיה הזאת להשתלט לך על החיים.

טוב מאד שיש לך מוטיבציה להיפטר מההפרעה, אבל לחזור לאיזון זה באמת מטלה והתמודדות לא קלה. היא לא מתרחשת בן לילה. כדאי מאד לקבל ליווי טיפולי בדרך הזו, גם ליווי דיאטני שיסייע לך בהתאזנות מול אכילה, וגם ליווי פסיכותרפויטי שיסייע להבין את הקושי שאת נמצאת בו ולפתח מנגנוני התמודדות יעילים, משום שהמחשבות והחששות שאת מתארת פה אופייניים למצב שאת נמצאת בו, ואני מקווה שהקושי לא ירפה את ידייך בהתמודדות שלך. בהצלחה.