אין

היי....
את כותבת מילים מאוד יפות ומפוכחות בעיניי.
אני לא רוצה להגיד "הייתי שם"... כי אני מניחה שכל אחד נמצא "שם" אחרת ושנית, אני עדיין מתמודדת עם מחשבות כפייתיות על אוכל ומה מותר ומה אסור ... אני לא בחורה מבוגרת אבל אני כבר לא נערה, כשהייתי נערה היה לי הרבה יותר קל פשוט לא לאכול.. לפחות לא עד הערב ואז משהו קטן.. לאט לאט, אני לא זוכרת את הפעם הראשונה התחלתי גם ליזום הקאות והייתי בהכחשה שנים... כל עוד לא עליתי במשקל לא חוויתי את "הסוד" שלי בכלל, הוא מבחינתי לא היה קיים.

בכל מקרה מה שרציתי לענות לך זה שאני מאמינה ומקווה שיש דרך לצאת מהמעגל הזה וזהו תהליך הרבה יותר ארוך מאשר התהליך שמכניס אותנו לזה, למרות שגם הגורמים הם מאוד מורכבים, והיום אני לומדת שת'כלס כנראה שעם כל המרכבויות מסביב זה כל כך הגיוני שפיתחתי איזשהו מנגנון התמודדות והדחקה כזה או אחר.
אני לא יודעת איך זה אצלך והאמת אני עדיין לומדת איך זה אצלי. אני מאוד תומכת בך בהחלטה לחפש עזרה מקצועית כמו פסיכולוגית, אני יכולה להעיד על עצמי שזה קודם הרבה יותר מאשר טיפול עם דיאטנית (אני לא מורידה מערך הטיפול התזונתי, פשוט יש זה ממש לא מספיק וטיפול כזה לבדו הוא לא הדרך), בכל מקרה שיהיה בהצלחה ושיהיה טוב, תמצאי את הכוחות הפנימיים להתחלת תהליך שאת חייבת לעצמך ולשפיותך כי אתה שווה את ההחלמה וראויה לה.

אשמח להיות לעזר!

תודה =] מקווה שאני ייצא מזה .
למרות שכרגע זה נראה ממש קשה ..אצלי לפחות המחשה שאני אוכלת היא "תזכרי זה בשביל שאוכל לחיות עוד יום ולהתקיים ולא לסיים את החיים כמו הרבה נערות שנמצאות במקום הזה לצערי] ואומרת יש הרבה אנשים שרוצים אותי פה שזו האמא והמשפחה ...