שלום

הי... אתן שם.
אני חלק מכן. בדרכי שלי.
היום אני סטודנטית לצילום שעוסקת בנושא של הפרעות אכילה כחלק מפרויקט הגמר, יש שם הרבה תכנים אישיים מהנסיון שלי בעבר ובהווה.
ההתעסקות שלי בפרויקט הגמר היא חלק מסגירת מעגל, או אולי רצון להבין את המקומות המסרסים וההרסניים האלו שקשורים להפרעות אכילה. הרצון לשליטה ולשלמות והנפילה לתוך החוסר שליטה והשנאה העצמית. איך קורה שנשים חזקות ומדהימות כל כך מסוגלות לטשטש את המציאות בצורה כל כך חריפה? באיזה חלק בדיוק נכנסת אשמת החברה?
ברור לי שזאת מחלה. ברור לי שאני חלק ממנה.
הנסיון להכניס את התכנים האלו לתוך הפרויקט שלי בא ממקום של להוציא החוצה, לדבר על הבעיה.
כולנו שם, כולנו יודעים אבל אף אחד לא ממש רוצה לראות.
זאת לא בושה, זאת מציאות ולצערי רובנו חולות בה בדרך זו או אחרת. בולימיה, אנורקסיה וגם הפרעת אכילה שהיא לא בדרגה קיצונית היא מחלה שאני רוצה לדבר עליה.
אם יש מישהי מכן שמוכנה להפגש איתי או להתכתב איתי ולפתוח את סיפורה בפניי כדי שאוכל להסתכל בעיניים על מה שאני כל כך הרבה זמן לא רציתי לראות ושמוכנה לקחת איזשהוא חלק בפרויקט שלי, בגבולותיה שלה, ללא מחויבות, מתוך הדדיות. אפילו אם זה רק שיחה.
אעריך את זה מאוד.