קצת ארוך..

אז ככה...
היום אני כבר בת 18,יש לי הסטוריה ארוכה שמלובה בהפרעות אכילה
ירדתי למשקל 47,גובה 167
המשקל לא כל כך חשוב אלה ההתעסקות באוכל שהיתה לי כמו לכל אחת במצב כזה,חוסר אכילה,משם זה עבר לבולמיה,והתקפי אכילה....באמת שעברו עלי שנתיים קשות,עם המון טיפולים פסיכלוגים
היום אני במצב יותר "בריא" גם כי עליתי למשל 65 ( חייבת לציין שאם לא ההיתי עולה במשקל לא ההיתי יורדת מזה) בהתחלה היה לי קשה מאוד מאוד מאוד!! והיום אני חייה עם עצמי בשלום....וחייה שגרה נורמלית,של לימודים,חבר,חברות,מסיבות..יציאות וכמו כל נערה בגילי שתכף גם מתגייסת
יש בעיה אחת,שאני מנסה להרזות,ענין האוכל והדיאטות נמצא אצלי 100 אחוז בראש למרות העיסוקים שלי,עם אני עם חבר שלי אני חושבת על זה,בבית הספר..
חושתב מתי אוכל את הארוחה הבאה,מה יאכל...נמאס לי..אני סובלת ממיגרנות אני בטוחה שזה רק בגלל זה
בא לי לרדת למשקל 57 ולהנות מהחיים...יש לי היום ראיה מאוד מציאותית וריאלית איני שואפת להגיע לתחתית..
אבל אני רוצה להגיע לשם רק בשביל השקט הנפשי שלי
אני שואלת האם המצב שלי זקוק לטיפול?
והאם 6 ארוחות זה לא נכון לי?כי למשל 6 ארוחות מצרייך אותי מלחשוב מה לאכול וכמה,ומתי הארוחה הבאה