בולימית.

כל חיי הייתי ילדה שמנה מאוד וניסיתי אינספור דיאטות עד שלבסוף הצלחתי והשלתי ממשקלי 30 קילו בעזרת דיאטה וספורט. לאחר כמה חודשים מצאתי " שיטה " להקיא. מאז שנתים של הקאות , קונה אוכל ואוכלת בסתר , מחביאה אוכל , מוציאה עליו את כל כספי , הרבה יסורי מצפון , הרבה הבטחות שממחר זהו והמחר הופך לחלום , הוא נשאר תמיד בגדר עתיד. אני נערה {17} הכי נורמלית בעולם , הכי רגילה והכי לא מתוסבכת . אני בטוחה שהסביבה שלי לא מתארת כלל את מצבי.
לפני כשנה סיפרתי מכיוון שהיתי במצב נפשי ממש קשה בעקבות זה להורי ולאחותי , אך הם בטוחים שזהו . אך זה המשך וממשיך.
אני מרגישה שיש לי כתם ענק בגלל זה , אני מרגישה פגומה , שבולמיה הזו זו בכלל לא אני , עצם העובדה שאני כותבת את זה זה כבר טוב , כי אני בשלבי הכחשה. כי לא טוב לי לדעת שזה מי שאני.
וזה לא אני! בכלל לא אני!
עכשיו אני אחרי אכילה הגדולה וגם ההקאה הפחות גדולה ועכשיו אני כ"כ חסרת אונים ומקווה שמהיום , מהיום , אצליח!
האם אני אוכל להיגמל לבד? ללא עזרה? ללא קרובי? האם עכשיו אצליח לאחר שנתיים??
ולשתף אני לא רוצה , זה יקלקל. כתם מסוים.