אני כבר לא יודעת מה לעשות

אני זוכרת טוב את התקופה של החישובים ..מאמי אני שנה מעלייך מבחינה גיל ואני מבינה אותך .. אני הייתי שוקלת ומחשבת הכל .. זה פוגע בלימודים פוגע בהערכה העצמית עם את אוכלת אפילו גם יותר ממה שאת צריכה .. אני לא בדיוק במצב של לתת ייעוץ כי אני בעצמי במצב לא טוב כי ע"א שולטת בי כרגע מאנורקסיה עברתי לבולמיה ,כן אני טחנתת ולוקחת משלשלים כול היום סביב המראה כשהבטן שלי נפוחה אני מתעצבת אכלתי קוביית שוקולד אני בדיכאון .
חברות מתקשורות ומזמינות אותי לצאת ואני מרגישה נפוחה אני לא יוצאת .. חמודה מה שאני אומרת לך פניי לעזרה לפני שזה מאוחר מידי והטיפול יהיה יותר מאסיבי .
אני לא מסוגלת ללכת לטיפול,אני לא מסוגלת שיקחו מימני תשליטה על המשלשלים והכמויות .. אני פשוט התחרפן .. ברור באיזשהו שלב אני יטפל בזה אבל לא כרגע .. אני מקווה שהטפל בזה לפני שיהיה מאוחר.. ועם תירצי נוכל לדבר בפורום ואני ינסה לעזור כמה שאוכל .. [זה מצחיק אותי לפעמים אני עזרתי להרבה בנות עם ע"א אבל לעצמי כלום ] .
אשמח עם תגבי ותיהיה בקשר .

אני לא יודעת למי לפנות, אין מצב שאני אגיד להורים שלי הם יזלזלו בי והם פשוט לא יבינו, בכלל , אני שונאת לדבר איתם .
אני רק רוצה את החיים שלי לפני זה, היה לי כ"כ טוב בלי לדאוג לזה, אני פשוט לא מצליחה להעלים את זה ממני

אני דיי רזה, ואוכלת רגיל, לא מקיאה לא כלום יעני אינלי הפרעות אכילה, אבל כשיש לי בולמוס אני כמו שהמגיבה השניה אומרת - אני נכנסת למין דיכאון ולא רוצה לצאת מהבית יומיים לפחות, כשחברים או חברות קוראים לי לצאת ואם אני יוצאת אני יוצאת עצבנית.

גם אני בדיוק כך, אני כל הזמן חושבת על זה.
אגב את מתאמנת או משהו?

עם את שואלת אותי עם אני מתאמנת אז לא ..
אין לי כח ..!! כי לפעמים אני עם סחרחורות לפעמים לא .. ועם אני אתמן אני ארד במשקל ואכנס יותר להפרעת האכילה שלי ... זה לא שיהיא לא מספיק עמוקה ורצינית ...!
ולגבי מי ששאלה את השאלה[חסוי].. אין על מה ..אני תומכת כמה יותר ועוזרת כמה שאני יכולה ואני מבינה אותך קשה לדבר על זה עם ההורים .. כי זה שונה לדבר כמו איתי ,כמישהי שמבינה אותך ועוברת תהליך דומה לשלך ..
אולי תדברי עם חברה טובה שלך ,תנסי ללכת איתה ולמצוא עזרה למשל ,לכי איתה לקופ"ח ותנסי לחפש עזרה .
אני רק מקווה שלא תגעי למצב של הפסקת מחזור כמו אצלי ..אצלי זה הפסיק שנה וחצי ועם אני לא שותה כדורים זה לא מגיע לבד,והשיער מתחיל להיות דליל ולנשור,העור מתחיל להתקמט .. אפילו לי יש סימני יובש של על כל העור מיכוןן שאני לא אוכלת דברים שומניים ..
ולפעמים כשיש תקופות טובות בחיים ההפרע נדחקת לצד.. אבל ברגע שזה לא מסתדר היא מופיע ובגדול ויותר חזק לכן אל תזלזלי !! ההפרעה לא נעלמת לבדה בשביל להתגבר עלייה צרייך טיפול וטיפול רציני .. ההפרעה תמיד תישאר איפשהו העניין הוא כמה את תשתפי איתה פעולה וכמה תדחיקי אותה מהחיים שלך ..!!
אני פה עוכבת אחרי הפורום לכל שאלה אני השמח לעזור ולתמוך ..

עיסוק כפייתי וטורדנות מחשבתית ורגשית סביב אכילה, משקל ודימוי גוף יכולים להוות בעיה חמורה מאד בחיים, וגיל ההתבגרות הוא גיל פגיע לכך במיוחד. חשוב שיהיה מישהו שתוכלי לדבר איתו על כך, לשתף בבעיה ואולי לחשוב יחד על פתרונות אפשריים. בשלב הראשון זה יכול להיות ההורים או יועצת בית הספר, או אפילו מורה שאת מרגישה קרובה אליה ונותנת בה אמון. זה יכול להיות גם רופא המשפחה. מה שחשוב, זה לא להישאר לבד עם הדבר הזה. אני יכול לומר לך מניסיוני, שלמרות ההסתייגות של בנות רבות בגילך משיתוף של הסביבה, מסיבות וחששות רבים, עדיין לא פגשתי מישהי שעשתה את הצעד הזה והתחרטה.