לא יכולה להפסיק לאכול

אני בדיוק באותו מצבב !!!!
הבולמוסים הנוראיים האלה כבר נהפכו להרגל,
בגלל שאני לא מצליחה להקיא התחלתי עם התה טיבטי שזה פשוט זוועה...
כתבתי פה כבר פעם או פעמיים ונמאס שכל תשובה פה זה הצעה לפנות לדיאטנית או מומחה.. !
אני כלכך מבינה מה את מרגישה ומה את עוברת עכשיו כי אני עוברת בדיוק את אותו הדבר...
מצטערת שאין לי פיתרון בשבילך אבל תדעי שאת לא לבד [:

אני לא מתנגדת לטפל בזה בככל, להפך, המטרה שלי היא לצאת מזה.
אבל טיפול מקצוי עם מומחים פשוט לא בא בחשבון כרגע..
אני בת 15, כדי ללכת לטיפולים שלו אני צריכה לשתף את הוריי- ולזה אני מתנדגת..
אני ממש לא באה להרוס לי את החיים, אלא בסך הכל אני לא חושבת שהעזרה החיצונית זה מה שיזור לי.

שלום,
מורן יקרה
שלב מאד חשוב בעזרה עצמית הוא שיתוף של מישהו אחר. את אומרת שאת מתנגדת לשתף את ההורים שלך. למה?
את מתביישת?
את חוששת מהתגובה שלהם?
האם יש לך קשר טוב איתם?
אני כן מציעה לך לשתף אתההורים שלך ותסבירי את המצוקה שאת נמצאת בו. אם זה ממש לא שייך המבחינתך, האם יש מישהי מבוגרת שמכירה אותך וא יכולה לשתף אותה?
את צריכה תמיכה ואהבה אמיתית.
מאחלת לך רק טוב
עדינה

אני והמשפחה שלי במצב מצויין- אנחנו נורא מגובשים ויותר טוב מהם פשוט לא יכולתי לבקש.
אבל אני לא יכולה להגיד להם דבר כזה. לא יכולה, לא מסוגלת ולא רוצה, זה ענייני ולא עניינם.
אבל כן, אני מתה לספר למישהו את מה שעובר עליי ופשוט אין לי למי .
חשבתי עכשיו להתחיל דיאטה מאורגנת ונורמלית של 800- 1000 קלוריות ליום מבלי להתחשבן על כל דבר שנכנס לפה.
אין לי את מי לשתף בזה- כן, אני זקוקה לתמידה ואהדה ומישהו שיכוון אותי ויוכל להדריך אותי ולהגיד לי מה לעשות עכשיו אבל ההורים בשום פנים ואופן לא באים בחשבון

אני והמשפחה שלי במצב מצויין- אנחנו נורא מגובשים ויותר טוב מהם פשוט לא יכולתי לבקש.
אבל אני לא יכולה להגיד להם דבר כזה. לא יכולה, לא מסוגלת ולא רוצה, זה ענייני ולא עניינם.
אבל כן, אני מתה לספר למישהו את מה שעובר עליי ופשוט אין לי למי .
חשבתי עכשיו להתחיל דיאטה מאורגנת ונורמלית של 800- 1000 קלוריות ליום מבלי להתחשבן על כל דבר שנכנס לפה.
אין לי את מי לשתף בזה- כן, אני זקוקה לתמידה ואהדה ומישהו שיכוון אותי ויוכל להדריך אותי ולהגיד לי מה לעשות עכשיו אבל ההורים בשום פנים ואופן לא באים בחשבון

שלום,

אני מבינה שאת מרגישה שיש דברים שאת לא יכולה לשתף בהם את ההורים. השאלה היא למה? תארי לך שאת האמא ומשהו עובר על הבת שלך. האם היית כועסת עליה? שמחה שהיא משתפת אותך? מציעה לה לפנות לטיפול?
האם ללכת לדיאטנית שתוכל להדריך אותך מהי תזונה מאוזנת זה כן שייך? בכל קופה יש דיאטנית וזה דבר מקובל ורגיל.
בכל מקרה על תעשי שום דבר דרסטי על דעת עצמך - גם לא בחירת דיאטה.
בהצלחה רבה,
עדינה
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

ספק רב אם מדובר באכלנות כפייתית. סביר יותר, כפי שציינת, שמדובר בתגובה (מאד אופיינית, דרך אגב) לחסכים תזונתיים ולירידה לא מווסתת וקיצונית במשקל. קיצונות אחת מובילה לא פעם לקיצונות הנגדית, ונשמע שזה מה שקורה לך. אם תנסי לחזור לדיאטות הקיצוניות רוב הסיכויים שתמצאי את עצמך במוקדם או במאוחר שוב באותו מקום. הפתרון הוא למצוא את הדרך בחזרה להתנהלות מווסתת סביב אכילה, ואף על פי ש"ננזפתי" על כך שאני עונה את התשובה הזו שוב ושוב - כדי לעשות זאת מומלץ לפנות לטיפול מקצועי.

זה שאני לא צריכה לפנות ל-OA?
כי שם לא יעזרו לי?
האמת שתכננתי ללכת לפגישה שלהם מחר...

אני חושבת שאני חייבת לקבל כבר טיפול מקצועי באכילה רגשית או הפרעת אכילה (כל דבר שיגרום לי להפסיק לברוח אל האוכל כשרע לי ולהפסיק ליהיות מכורה לאוכל).
האם אפשר לעשות את זה דרך קופת חולים ללא תשלום?
אני צריכה רק טיפול פסיכולוגי, נכון?
אני חברה בקופת חולים לאומית.
מה האפשרויות העומדות לפני?

אני מאוד רוצה לצאת מהמעגל ההרסני הזה,
ליהיות שמנה, לרזות עד תת משקל, להשמין, לתכנן עוד דיאטת כסאח...
כל החיים שלי, מאז הילדות ועד היום האוכל הוא נחמה בישבילי, תמיד הייתי שמנה
וגם בשנה הזאת שרזיתי, נשארתי שמנה בראש ובלב ועכשיו השמנתי 10 ק"ג ואיבדתי שליטה על האכילה...
אני יודעת שהכל נובע מהמון בעיות רגשיות וכאבים שאני סוחבת איתי עוד מהילדות,
זה וגם הבדידות איתה אני מתמודדת כבר 8 שנים.
כל מה שאני רוצה זה שאוכל יהיה בישבילי רק אוכל.
אמצעי לשרוד ולא שום דבר אחר.


אין לי בכלל תמיכה מהמשפחה (הכוללת רק אמא ואחות),
כשאני בולסת אמא שלי צועקת עלי, כשאני אומרת לה שאני רוצה שהיא תעזור לי, היא אומרת "הכל אצלך בראש".
אני לגמרי לבד.

כיום בכל קופות החולים יש צוותים שנותנים טיפול בהפרעות אכילה. טיפול זה כולל גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול דיאטני, וכדאי להתייעץ עם רופא המשפחה שלך ולבדוק האם תוכנית כזו יכולה להתאים לך. כדאי לבדוק אם ניתן לקבל גם קצת הדרכה או הכוונה לאמך - הרבה פעמים הורים מתקשים לתת תמיכה משום שהם לא מכירים או מבינים לגמרי את הבעיה, וכשהם מקבלים תמונה יותר מלאה של המשמעויות וההשפעות של הפרעת אכילה היחס משתנה לא פעם.