למה?

את יותר חשובה כרגע מאמא שלך ודעותיה
עובדה שהבעיה הזו מטרידה אותך ומציקה לך
להיפך, תפני ליועצת ותפני לרופאה, ככל שלא תהיי לבד עם הבעיה יהיה לך יותר קל
ותוכלי לחשוב יחד איתם על פתרונות
סה"כ את רוצה להבריא..

שנה טובה

ההתמודדות עם דפוסים של הפרעת אכילה (צומות, פחד מעלייה במשקל, חשיבה טורדנית) הם מערבולת שקשה להיחלץ ממנה לבד. זה נכון בכל גיל, אבל זה נכון במיוחד אצל אנשים בגילך, משום שכדי לקבל טיפול ומענה מתאים הורייך חייבים להיות בתמונה, עליהם לתת הסכמה לטיפול. החשש לשתף את ההורים נפוץ מאד, הרבה נערות ונערים חשים שאולי יתקלו בתגובה של כעס או אכזבה או אי אמון, אבל המון פעמים אותם נערים ונערות מופתעים וזוכים דווקא לתגובה תומכת ודואגת. גם אם זה לא המקרה, אין ברירה - האלטרנטיבה היא להישאר לבד עם בעיה קשה שלא נוטה להיעלם מעצמה, וזהי אלטרנטיבה גרועה מאד. מה שכן, אכן ניתן להיעזר בגורם "מתווך", כמו היועצת שהזכרת, או קרוב משפחה אחר שאת נותנת בו אמון, ושיוכל להקשיב ולסייע לך לספר להורייך.