הורים שימו לב

שוב הראש שלי בתוך האסלה אני מקיאה ושומעת את בעלי ושני בניי יושבים
בערסל בגינה מצחקקים להם ואני עמוק עמוק בתוך בעיית האכילה שלי.
מבינה איפה אני ואיפה הם,הלוואי שיככולתי לצאת מהמעגל הזה.
בת 32 עם שני ילדים בעל אוהב ילדים מהממים שמנה עצובה וללא יכולת לפתור
את הבעיה שרודפת אותי,יום וליל.
אני בטיפול ואפילו נהנית ממנו אבל מבחינת האכילה כאוס אחד גדול,והשבוע כל זה התחיל
מכך שאמא שלי החליטה שהיא שוב מעירה לי על המשקל שלי ואומרת,נו אולי תירשמי
למכון ותעשי משהו עם עצמך.
וכל מה שבא לי לענות לה זה נו אולי תלכי לטיפול אצל איזה פסיכולוג.
וכל משפט שלה מלווה בשבוע קשה מבחינתי של סבל בכי אכילה ללא שליטה.
מה זה בה שגורם לי להגיע למצב הזה,החסר שליטה העצוב המרדן.
אני בשיא משקלי מנסה להתעלם ולהתמקד בחיובי ולהמשיך הלאה במקביל לטיפןל
בשביל לפתור את הבעיה אבל אניתקועה במקום.
עצובה שאני כל כך רגישה מה קורה לי?
מישהו אחר יגיד לי מה הסיפור סך הכול אמרה לך תרזי מה הביג דיל,אבל
מבחינתי זה עמוק כי כל מה שיש לה להגיד עליי בכל שנותיי בתור בתה הוא רק שלילי
למה הבית לא מאורגן,למה לא שמת וילונות, למה בעלך לא עוזר, אולי תרזי כבר.
דיייייי,אולי יום אחד תבואי ותגידי לי את יודעת את מספיק טובה בשבילי כמו שאת,
את פשוט מקסימה.
אני אוהבת אותך.
אבל לא רק שלילי למה את לא רזה למה את לא עושה כסף למה לא קיפלת כביסה לא תהיי שיפחה
דיי נמאס כבר.
שאני לא לידה שקט לי ואפילו נעים לי בחברת עצמי,אבל אייך שהיא מגיעה כאוס בלגן חוסר פירגון
חוסר שמחה רק ביקורתיות ברמות הכי גבוהות שיש.
ואז שאני רוצה שקט ממנה רגשות האשם עולות מה היא מבוגרת אין לכן הרבה שנים ביחד תבליגי,תעבירי אותה די תפסיקי אי אפשר לחנך מבוגרים ,אבל אני לא רוצה לחנך אותה אני רוצה אהבה ממנה ללא שום אישור חיצוני של יפה מוצלחת חרוצה,פשוט לאהוב אותי כמו שאני.