דיאטה

אפשר תשובה בבקשה?

דיאטה אינה שווה להפרעת אכילה. ההבדל העיקרי (אבל לא היחידי) בין דיאטה להפרעת אכילה, היא המידה בה העיסוק הזה משתלט על החיים. דיאטה היא חלק מהחיים, בהפרעת אכילה כל החיים סובבים סביב האכילה והמשקל. בדיאטה מותר לפעמים לשבור את הכללים, לחרוג קצת או לוותר קצת על פעילות גופנית. בהפרעת אכילה יש דביקות נוקשה בדפוסים ואי עמידה בהם גוררת תחושה עזה של אשמה ולפעמים חוויה ש"מגיע עונש". בהפרעת אכילה יש פחד עז מעלייה במשקל שלא קיים בדיאטה בריאה. בדיאטה יש רצון לרדת באופן בריא ולהגיע למשקל בו מרגישים טוב. בהפרעת אכילה הרבה פעמים רוצים לרדת בכל מחיר ואין שום משקל שמספק באמת.

את צודקת שגם בדיאטה מתעסקים באוכל. רובנו מתעסקים באוכל ובמשקל בצורה כזו או אחרת, וזה באמת לא אומר שיש לנו הפרעת אכילה. עם זאת, אפשר לצייר איזה מין רצף דמיוני, שבקצה האחד שלו אנשים שאצלם העיסוק הזה מינימלי מאד, שמרגישים טוב עם גופם ועם דפוסי האכילה שלהם בלי צורך לעמוד בכללים נוקשים, ובצד השני אנשים שעסוקים בנושא באופן אובססיבי, עד כדי שהם מסכנים את בריאותם וחייהם. רוב האנשים מתמקמים סביב האמצע - הבעיה מתחילה כשמתקרבים לקיצונות המסוכנת, גם בגלל הסכנות הגופניות והבריאותיות, אבל גם בגלל שככל שמתקרבים לקיצונות הזו איכות החיים והבריאות הנפשית נפגעת יותר ויותר.

לי אין כל דרך לאבחן דרך האינטרנט איפה את ממוקמת והאם את סובלת מהפרעת אכילה או לא. איני יודע על סמך מה הדיאטנית אמרה לה את מה שאמרה, ייתכן שלקחה בחשבון גורמים או שיקולים נוספים, והיא צדקה באבחנתה, ואולי לא. אם תרצי את יכולה לפנות ולבקש דעה נוספת מאיש מקצוע אחר. השאלה היא האם את עצמך מרגישה שהעיסוק שלך בנושא מתחיל להיות נוקשה מדי, מוגזם מדי, טורדני מדי, אולי אפילו מסוכן, עד מצב בו הנזק גדול מהתועלת? אם התשובה היא כן, פחות חשובה האבחנה, ויותר חשוב למצוא דרך לפתור את הבעיה. אם התשובה היא לא - זה בכלל משנה מה מישהו אחר יגיד?