מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- אנורקסיה ?אני10/11/2010
אני בת 28 גובהי 1.71 שקלתי עד לפני כ 3 חודשים 74 קילו , עקב סידרה של משברים הכוללים בניהם גם פירוק זוגיות ירדתי למשקל 57 קילו , אני אוכלת ארוחה אחת ביום (די קטנה) וגם מקפידה שהיא תהיה דלת קלוריות ומשתדלת לא לסיים את הכל .
לאחרונה אני מרגישה שפיתחתי אובססיה למשקלי וסלידה קלה מאוכל וגם לאחר האכול יש תחושת כאב קלה ש"אין מקום" יותר בקיבה למרות שהכמויות מגוחכות .
מיותר לציין שהסביבה שלי כבר העלו לא אחת את המילה "אנורקסית" וכולם נורא מודאגים ואפילו ייעצו לי לגשת לטיפול בהפרעות אכילה .
רציתי לדעת אם יש שחר באמירה ואם כן מה עלולות להיות ההשלכות אם אמשיך ככה
ובנוסף איך יוצאים מזה ללא השמנה כי אני אוהבת את איך שאני נראת עכשיו ולא מעוניינת להחזיר את המשקל העודף .* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר תגובה
לירן רוגב14/11/2010חלק מהתופעות שאת מתארת בהחלט עלולות להיות סימפטומים של הפרעת אכילה, למשל צמצום תזונתי, עיסוק טורדני באכילה ובגוף, וחשש מעליה במשקל. גם תחושת כאב הבטן או ה"אין מקום" שאת מתארת אופיינית לא פעם. אבחנה מדויקת לגבי אנורקסיה לא ניתן לתת דרך האינטרנט, לשם כך צריך לקיים פגישה מקצועית עם איש מקצוע. עם זאת, השאלה היא לא רק מה האבחנה אלא גם מה ההשפעות של השינויים האלו שהתקיימו לאחרונה על חייך, וכפי ששאלת, מה עלולות להיות השפעותיהם בעתיד.
את כותבת ששינויים אלו החלו להתרחש בעקבות סדרה של משברים בחייך. האם ייתכן שהצמצום התזונתי והעיסוק בגוף הם בין היתר ניסיונות לתת מענה לחוויות של קושי או מצוקה רגשית דרך הניסיון לשלוט בגוף? אם יש משהו במחשבה הזו, כנראה תגלי במהרה (אם טרם גילית זאת) שעיסוק במשקל ובספירת קלוריות אינן נותנות מענה לתחושות של אובדן, פגיעה, כעס, חוסר שליטה, בהלה או כל רגש אחר שעלול להיות מועצם בעקבות משבר.
מעבר לכך, את עלולה לגלות שהצמצום מתחלף בבולמוסים של זלילה, או לחילופין, בהרעבה עצמית מתמשכת ובחרדה תמידית. כך או אחרת, העיסוק באכילה נוטה להשתלט על החיים ולפגוע באיכותם, לפגוע בבריאות, בפוריות, במצב הרוח ובקשרים עם הסביבה. כבר עכשיו נשמע שהחרדה מלעלות במשקל מהווה שיקול משמעותי עבורך.
התרשמותי מהמעט שכתבת הוא שמצבך עדיין אינו אקוטי, וטוב שכך. אבל בהחלט הייתי ממליץ לפנות לטיפול, לפחות תזונתי, וייתכן שגם פסיכולוגי, אצל אנשי מקצוע מתחום הפרעות האכילה. לא הייתי ממליץ לחכות, כי ככל שמחכים הטיפול לוקח יותר זמן וסיכויי ההחלמה פוחתים.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם עצלנים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)




.jpg)
.jpg)

