בולימית וטבחית איך יוצאם מזה?

את מתארת כיצד יש בך חלק אחד שמתבונן על המחירים של הבולימיה בחייך, מבין שמדובר בפגיעה קריטית באיכות חייך ובבריאותך, ושואף לבריאות והתנהלות נורמלית יותר,
וחלק אחר שנשאב לתוך הדפוסים שאת יודעת שמזיקים, ומתפתה לאפשר להם קיום מתמשך. העמדה האמיבוולנטית או המבולבלת הזו שאת מתארת, אופיינית מאד להפרעות אכילה. למעשה, היא אחד הסימפטומים הבולטים שלה. לכן חשוב קודם כל להבין, שמחשבות ותחושות של תקיעות וייאוש באות לא פעם מהחלק שנשאב למחלה. חשוב לזכור שניתן לטפל ולהיפטר בבולימיה, ולכן טוב מאד שאת נמצאת בטיפול, ואני מקווה שזה אכן טיפול הממוקד בהפרעה ותואם לצרכייך (שניתן על ידי אנשי מקצוע מומחים בתחום) . אחרי חמש עשרה שנים בצל ההפרעה את ודאי יודעת שאין פתרונות מהירים, והטיפול דורש זמן ומאמץ, אבל הניסיון מראה שגם אחרי פרק זמן ממושך שכזה ניתן לעשות שינויים מדהימים ולהיפטר מההפרעה. הרבה בהצלחה.