ניגוד אינטרסים

לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום
 
  • ניגוד אינטרסים
    אנונימית
    23/01/2011

    ממש אשמח לקבל עזרה!
    יש בערך שנה של הקאות בעבר שלי (שנה שעברה), שחברות גילו, סיפרו ליועצת בבית הספר, היא העבירה להורים ועברתי טיפול אצל פסיכותרפסיטית וכיום (אני מקווה)- זה מאחורי.
    אבל בקיץ האחרון, לפני 5 וחצי חודשים בערך, X סיפרה לחברה שלי ולי שהיא מקיאה.
    ממש בתחילת השנה של ההקאות שלי (שנה שעברה) סיפרתי לX שאני מקיאה, וברגע שהיא סיפרה לחברה שלי ולי בקיץ שהיא מקיאה התגובה הראשונית שלה הייתה "אבל זה לא בגללך".
    מהקיץ אנחנו עושות כל מה שאפשר כדי לעזור לה כי המצב שלה מלחיץ אותנו מאוד, למרות שהיא אומרת לנו שוב ושוב שהיא כבר לא מקיאה.
    אני יודעת שאנחנו לא יכולות לעזור לה לבד, אבל אין לנו למי לפנות!
    אי אפשר ליועצת של בית הספר שלה, כי היועצות שם הן סתם מורות רגילות שלא עברו הכשרה והיא גם מתנגדת לדבר איתן כי כולן גם מלמדות אותה ואנחנו בכלל לא איתה באותו בית ספר;
    אי אפשר לספר ישר להורים שלה כי הם קשים מאוד ואנחנו פוחדות שבמקום שהתגובה שלהן תעזור היא רק תהיה תוקפנית, תפגע בה ותעודד אותה להמשיך.
    שאלתי את הפסיכולוגית שלי כשעוד עברתי טיפול אצלה מה לעשות, והיא אמרה שהיא לא מרשה לי להתמודד עם זה כי היא פוחדת שזה יחזיר לי דברים ואני אחזור להקיא.

    בעיה נוספת היא שהחברה ה-2 שX סיפרה לה יודעת עליי גם והיא לא מתמודדת עם זה טוב.. כששתינו מדברות עם X ומנסות לעזור לה היא כל הזמן מעלה דוגמאות מהמקרה שלי (למרות שאמרתי לה כמה פעמים שזאת לא הדרך ושתשכח ממני) ותוקפת את X, מאיימת עליה קצת וכו'.

    פרט לכך גם קשה לי לעזרו לה, כי אני מכירה את הסיטואציה כשיודעים שאתה מקיא ומציקים לך עם זה...

    מה לעשות???
    והאם אני אמורה לחשוב שזאת אשמתי?
    איך אפשר לעזור לה?
    מה לעשות עם החברה ה-2?
    אפשר להאמין לX שהיא כבר במאת לא מקיאה?

    תודה רבה ואשמח לתשובה במהירות!

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    ניגוד אינטרסים

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • תגובה

    לירן רוגב
    27/01/2011

    נשמע שחשוב לך מאד לעזור לחברתך, אבל לא פחות חשוב לשמור על עצמך ועל בריאותך שעבדת קשה כדי לשפר ולשמר. הדילמה ברורה, אבל אני נוטה להסכים עם הפסיכולוגית שלך שכנראה זיהתה שמעורבות בנושא עלולה להיות מזיקה עבורך - כבר מהפנייה שלך נשמע שצפים של רגשות של אשמה ושל לקיחת אחריות באופן לא תורם ולא בריא.
    דווקא בגלל שאת מכירה את הבעיה הזו, את צריכה לדעת שהעמדה של "אין למי לפנות" היא לא תמיד עמדה מציאותית, אלא על פי רוב חוויה או תחושה שנצבעת על ידי הפרעת האכילה.יש למי לפנות, השאלה היא רק האם חברתך תבחר לעשות זאת.
    חברה לא אמורה להיות מטפלת של חברה אחרת. אם יש משבר זה טוב שתהיי שם לתמוך בה, אבל הטיפול צריך להיעשות על ידי אנשי מקצוע. את יכולה להציע לחברתך לפנות בעצמה לפורום הזה להתייעצות, או להתקשר לקו סיוע של הפרעות אכילה, אבל אם היא טוענת שאין בעיה ואינה זקוקה לעזרה, אז אי אפשר בכוח.
    ולשאלתך האם ניתן להאמין לה שאינה מקיאה יותר - האם זו דרכך לומר שגם לא ניתן להאמין לך כשאת טוענת שאינך מקיאה יותר? יכול להיות שאת זקוקה בעצמך לעזרה טיפולית נוספת?

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו