שלום לכולם..

אני מאד מבולבלת ולא לגמרי יודעת מאיפה להתחיל...
אם ההודעה תצא לא מסודרת אז קבלו את סליחתי מראש,זה פשוט הבלגאן שבתוכי שלא מוצא מילים.

אני נערה בת 17 מטר 1.67 ושוקלת 61...
כולם אומרים לי שאני יפייפיה,ואני יודעת את זה,אבל מרגישה שמנה.

ברור לי שאני לא בעודף משקל,אבל אני רוצה לרזות!!!
משקל היעד שלי הוא לפחות 55 קילו...

לאחרונה אני מרגישה שכל העניין הזה מתחיל להיות מוגזם אצלי.
אני נערה מאד אימפולסיבית,אין לי שליטה עצמית ומאד קל לי להתפטות ולהשבר בקלות...
כל הדיאטות אהארוכות והבריאות שניסיתי לעשות לא הצליחו,כי הם דורשים סבללנות שאין לי!!!

אז החלטתי לעשות במשך שבועיים דיאטה קיצונית לרזות ולסיים אחת ולתמיד עם העניין הזה של המשקל.
הבעיה היא שזה לא לגמרי פשוט...
בשבוע הראשון לדיאטה אמנם ירדתי 3 קילו,והגעתי למשקל הנוכחי שלי-60.8 כפי שצוין למעלה...
ומאז אני לא ממש מצליחה לרדת,וזה מתסכל מתסכל מתסכל.
הראש שלי כל היום עסוק באוכל,ואני מרגישה באמת ובתמים שמנה.

יש לי OCD שאובחן לפני כמה שנים,והוא קצת מתחיל להציק לי גם בכל העניין של האוכל.
אני מרגישה רגשות אשם כשאני אוכלת,'שומעת קולות' שאומרים לי להתאפק וכו'.
ניסיתי להקיא כמה פעמים ולא הצלחתי.

בנוסף,יש לי בעיה עם אמא שלי,היא מאד מאד רוצה שאני ארזה.
היא יודעת שאני יפה,והיא יודעת שאם ארזה אהיה הכי יפה...
לפעמים אני מרגישה שהשאיפה והרצון שלה (וגם שלי..) שאני אהיה 'הכי..' מוגזמים.

היום אמרתי לה שאני רוצה להתחיל להקיא,והיא לא לקחה אותי ברצינית,
היא אמרה לי שזה שטויות ושזה לא יעזור לי,וכשאמרתי לה שזה כן...ושאני אוכיח לה היא לא התרגשה יותר מדי ...

זה נשמע ילדותי ודפוק אבל זה מפריע לי,כי אני כן רוצה שהיא תתרגש!!!
אני רוצה שהיא תדאג,ותאמר לי שזה לא בסדר.

אני גם שותה את הכדורי הרזייה הטבעיים האלו (אני לא בטוחה שמותר לפרסם כאן את השם) ומעצבן אותי כל המצב הזה כי אני רואה את ההורים של כל החברות שלי דואגים שהם לא יכנסו להפרעות אכילה וזה מרגיש לי כאילו לאמא שלי זה בכלל לא מזיז,ואני רוצה להוכיח לה ולעשות לה דווקא!!!

אני נורא מתוסכלת מהכל,
זו בכלל תקופה מבלבלת מכל הבחינות ואני רק רוצה לרזות כבר,ולהוריד מעלי את הבעיה הזו.
ברור לי שהיא לא תפתור הכל,אבל נמאס לי לראות את כל הבנות הרזות האלו מססביבי ולדעת שגם אני יכולה להיות כזו,ואפילו פי אלף,ואני לא בגלל השומנים האלו!

אני לא רוצה להיות סתם יפה,אני רוצה להיות מושלמת.

אני כותבת כאן כי אני רוצה לשמוע חוות דעת,סדר בבלגאן?
האם משהו בחשיבה שלי חוצה את הקו האדום?
האם זה נורמלי?

אני בטיפול פסיכולוגי,אבל אני לא ממש יודעת איך לעלות את זה עם המטפלת שלי כי אני טיפוס שמאד קשה לו להפתח,ולמרות שאני בטיפול מרצוני,היא זו שצריכה כל הזמן להוציא ממני מידע ולהלחם איתי כדי שאדבר...

אתמול פצעתי את עצמי(קלות,לא להלחץ!)כי חזרתי מקניות והרגשתי שכל דבר שמדדתי