אכילת יתר אצל בת 3

הורים רבים מתלבטים סביב הדרך הנכונה להיות מעורבים בהאכלה של ילדים בגיל הזה, פעמים רבות מתוך חשש שאם לא יתוו אכילה "נכונה", הילד יאכל בצורה לא מווסתת, פחות מדי או יותר מדי, ויסבול מכך בעתיד (בריאותית, חברתית וכו').
הבעיה היא, שכדי שילד ילמד לאכול "נכון", הוא צריך ללמוד לווסת את הכמויות הנכונות עבור עצמו, על פי מנגנון הרעב והשובע הפנימי שלו. זה משהו שלומדים באופן טבעי בגיל צעיר מאד, אבל הרבה פעמים דווקא החשש של הורים שהילד יתקשה בכך, גורם לכך שהם מנסים לווסת עבור הילד, "לשלוט" בכמויות שהוא אוכל, ובכך הם רק מקשים עליו לפתח את המנגנון הזה בעצמו (כי ברור שאם מישהו אחר קובע עבורי כמה אני צריך לאכול, אני לא קשוב לצרכים שלי, וזה רק מעצים את המרדף שלי אחרי מזון). מעבר לכך, הניסיון "לשלוט" בתזונה יכולה להיות גם דרך לנסות לשלוט במה שקורה לילד, מתוך רצון לייצר עבורו סביבה מיטיבה, בטוחה, נעימה - אבל במחיר של הגנת יתר שבסופו של דבר עלולה להקשות עליו לפתח מיומנויות התמודדות חשובות.

את כותבת שאתם גרים עם ההורים, ושיש מאבקים רבים סביב נושא ה"שליטה". זו עלולה להיות סיטואציה לא קלה, מבחינות רבות (למשל, מי מקבל החלטות לגבי ההתנהלות בבית סביב מזון, אבל גם מי מקבל החלטות בתחומים אחרים. מי נמצא ב"שליטה"...). האם ייתכן שקשיים בתחום הזה מקבלים ביטוי גם בהזנה של בתך?

ההנחיות להורים הן בדרך כלל אלו: ההורה קובע מה אוכלים, מתי אוכלים, איפה אוכלים ואיך. הילד מחליט עבור עצמו כמה. זה נכון בבית, וזה נכון בצהרונית, וזה נכון בהמשך החיים. אם הסיטואציה הנוכחית מקשה עלייך להיות בעמדה בה את יכולה לקבל את ההחלטות ההוריות שציינתי, אולי כדאי לעשות שיחה עם בן זוגך ועם ההורים, כדי לפתור את הבעיה ביניכם. בנוסף, ייתכן שכדאי לך לקבוע פגישה עם תזונאית ילדים, כדי לקבל הנחיות ספציפיות ומדויקות יותר.