פורום תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן - יש לך שאלה?

לצערי אין לי ידע ונסיון בנושא .
מציעה לך לפנות לאחיות במקום בו אתה מטופל אני בטוחה שיש להן נסיון והצעות.
רפואה שלמה

ויקי יקר

כואב לקרא את שכתבת ,הדברים שכתבת הם כמו מראה למה שקורה לי למחשבות שעוברות בי אני מתמודדת עם אותו מצב כבר מספר חודשים הבת שלי בחורה צעירה מאוד חלתה. המחלה הגיע ככה פתאום כאילו משום מקום לבחורה ספורטאית שחיה את החיים הכי בריאים שיכולים לחיות
ולצערי אין תרופת פלא למצב ,הכאב הוא נוראי ,מה שאני משתדלת לעשות ולא תמיד בהצלחה הוא לא להכנס לפינות רגשיות .הרגש מפיל עמוק עמוק ,מאידך להיצמד לשכל להגיון לסימנים הטובים אם יש, כמו תגובה טובה של הגוף לטיפול או בדיקת דם יותר טובה או שיהלד מרגיש יותר טוב .וכמובן בזמן הזה לעשות את הדברים שהילד אוהב לעשות דברים שגורמים לו לצחוק ולשמוח .

אופטמיות ואמנוה חזקה שיהיה טוב מחזיקים אותי חזק למעלה אני אומרת לעצמי שזה זמני רק תקופה קשה ורעה שתעבור והמחר יהיה טוב....

מחזקת את ידייך .....סבלנות דרושה כאן ונכון שהיא מרה אך פירותיה בע"ה יהיו טובים .

מומלץ לברר עם המחלקה שבו הילד שלך מטופל.
בדרך כלל בכל מרכז רפואי יש קבוצות תמיכה להורים .
אם אין כדאי להתייעץ עם העובדת הסוציאלית שאחראית עליכם.
אם עדיין לא הפגישו אתכם עם עובדת סוציאלית בביקור הבא בבית חולים פני לאחות הראשית והיא תוכל להפנות אותך.
במידה ויש לך שאלה בנושא מסויים אשמח לעזור במסגרת הפורם
בהצלחה
חנה צוראל

מומלץ לפנות לרופא המטפל שלה והוא ימליץ על עובדת סוציאלית שעובדת איתו

אני מבינה שאת לא מעוניינת לפרט ומכבדת את בקשתך.
נכון שהפחד שלך אמיתי מעצם המחשבה אך חשוב שתביני כמה פרטים עובדות חשובות.
לפני שמתחילים בתכנון מה לעשות חייבים קודם לסיים את הבדיקות ורק לאחר שמגיעים התוצאות ונעשתה אבחנה שאכן מדובר במחלת הסרטן ניתן יהיה לתכנן את הדרך להתמודד.
הצעתי היא תסימו קודם את כל הבירור ורק אז תתחילי (אם בכלל יהיה צורך) לתכנן את ההמשך.
זכותו של הילד לדעת שבשלב זה לא יודעים מה הבעיה ועדיין מבררים.
נקודה חשובה שאת חייבת להבין הילד חייב להיות שותף לתהליך הילדים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
בשלב זה הכל נשמע עדיין בבירור.
כולי תקוה שאולי בסוף הבירור יתברר שאין לו סרטן ואם כן אז תתמודדי ויש הרבה מה לעשות!

ראשית כל הכבוד על עזרה והיוזמה-זה לא תמיד מובן מאליו...וברור שאמם מעריכה זאת מאד.

לגבי התוכן-ראשית כדאי לתת ליללדים להרגיש בנח , ובטוחים, לאפשר להם להיות מה שהם ולקבל אותם כך (זה הסוד להרגשת הביטחון) ומתוך כך הם כבר יאפשרו לך להבין על מה הם רוצים לדבר ועל מה לא. וכמו כולנו יש ימים שאנחנו רוצים לדבר על הקשיים ויש ימים שאנחנו רק רוצים לשכוח מהם.
אז פשוט תהיה שם בשבילהם...
עצם הבחירה להיות שם זה כבר המון...

בהצלחה

הרעיון ביסודו מגיע ממקום נפלא, אך דברים מעין אלו הם מורכבים מבחינה אתית
אבל תמיד ניתן ללכת איתם עוד קצת קדימה ולראות מה יקרה...
בהצלחה

חברתי מאסטר רייקי ניגשה לאיכילוב בי"ח. דנה והציע את שרותיה בהתנדבות. היא התקבלה בברכה. ופעם בשבוע היא מגיעה למספר שעות. עבודת קודש. תבורכי.

אינני יודעת היכן את גרה אבל בכל אזור בארץ יש עובדת סוציאלית נציגת האגודה למלחמה בסרטן היכולה לסייע במקרים כגון אלה
עדי

היות וביקשת עזרה גם שהיא לא מקצועית. חשוב קצת מעבר" לקופסא". חפש בגוגל פיטריה יוגית או אקולוגיה אנושית. מריחת היוגורט על האזור יכולה חולל פלאים. חברתי עברה ניתוח שד והוסר חלק ניכר בגודל כדור טניס. היא החלה למרוח את היוגורט על הצלקת וכעבור כחצי שנה המקום התאחה לחלוטין. בביקורת בבית החולים היו משוכנעים שהיא עברה שיחזור. אם תרצה להתייעץ אתה שמה דיאנה טל: 03-6581069 פיטריה זו מעלימה צלקות. מסייעת בכאבי בירכיים במריחתה. למרות שמדעית היא לא נבדקה. אבל בפועל היא מחוללת פלאות.בריאות שלמה.

יפה שאת חוגת לילדה יום הולדת וברור לחלוטין שעלייך להזכיר את האם למרות ובגלל שאיננה עוד. וכן איזכורה יכאיב אבל .עדיין מדובר באם הילדה וכבוד גדול להזכיר אותה שאפילו שהיא כבר לא אתם עדיין רוחה וזיכרה יקרים וחשובים.

היי
החזרי נסיעות ברכב מגיעם מקופת החולים או 50% החזרי הוצאות נסיעה במונית גם הם מקופת החולים. אך אני בטוחה שהעובדת הסוציאלית במחלקה לאונקולוגית ילדים תדע לספק לך עוד תשובות לגבי סיוע מעמותות שונות.
בנוסף באתרהאגודה למלחמה בסרטן ובחוק בריאות ממלכתי ניתן למצוא עוד מידע

לצערי זו שאלה רפואית ניתן לפנות בפורטל לרופאים

טלי

זו שאלה רפואית כך שאין לי תשובה מספקת- כעובדת סוציאלית.

אלישבע,

לדעתי עשית כבר מחצית הדרך לבשורה. בכך שספרת לו שסבו חולה ומאושפז.
כעת עליך להסביר לו שיש מחלות שעל אף כל המאמצים של הצוות הרפוואי ושל האדם עצמו גופו של האדם המבוגר/זקן אינו יכול לעמוד בהם וזה המקרה של סבו. בשלב הזה הגוף אין לו את הכוח להמשיך ולפעול והאדם מפסיק לחיות. כמו צעצוע שנשבר ואי אפשר יותר לתקנו (זה בכדי להמחיש את סופיות המוות , בניגוד למנוחה שממנה מתעוררים) אם תסבירי לו תוך הדגשת המאמצים שנעשו, הגוף שהיה עייף וזקןם מרבית הסכויים שלא תגרם לא טראומה מבתי חולים.
דרך אגב אין צורך להכנס למורכבות המחלה אך ניתן לומר שיש מחלות שהן קשות וקשה לרפא אותן בחלק מהמקרים כדוגמאת מחלת הסרטן שהיתה לסבא.


משתתפת בצערכם עדי

בהחלט יש תמיכה מהבטלא וכן הטבת מס ואף ימי מחלה עבור ההורים המטפלים
אני בטוחה שעו"ס המחלקה המטפלת בהם תמסור הכל להורים בצורה מסודרת