pph

לא בטוח שניתוח הוא מחויב המציאות אבל אם כן אז PPH בהחלט מוצדק.
מהסיפור נראה לי שאם תסדירי היציאות יוקל לך.
בנהפייבר אינו חומר משלשל וצריך להתרגל אליו. כף בבוקר עם שני כוסות שתיה ושתיה מרובה במשך היום. זהו טיפול קבוע.
נורמלקס אפשר להוסיף מנה בערב כאשר הבנהפייבר אינו מספק.
שמן פרפין כפית לפני השינה לתקופות קצובות כאשר היציאות משום מה קשות. לא לטווח ארוך.

תודה ד"ר,

לגבי הסדרת היציאות: יש לי באופן קבוע יציאה אחת בבוקר- וזאת ללא כל "עזרים". רק לפעמים היא גם לא מספקת אותי, במובן זה שאחרי חצי שעה- שוב יש לי צורך- ושוב יש יציאה.

בהמשך היום- אין לי יציאות. בעוד שבעבר היו לי באופן קבוע. ובגלל שאין לי יציאות גם בערב- אני חשה נפוחה, וכבדה. יש לי צורך- אך היציאה באה רק בבוקר.

האם מצב זה הוא לא עצירות? מסוג מסויים? ( אגב עברתי גם בדיקת דפקוגרפיה, ופרט לרקטוצלה ואנטרוצלה קטנים ולא מפריעים/חוסמים, היא הייתה תקינה).

השאלה: אם אקח את הבנפייבר בבוקר- לאחר היציאה, זה אמור לגרום ליציאה נוספת בהמשך היום?

כאמור- בבוקר יש לי תמיד יציאה. בלי שאני זקוקה לקחת משהו ( גם לא פראפין או נורמלקס)- בערב. הבעייה שמפריעה לי היא בהמשך היום. מפריע לי שיש לי יציאה רק בבוקר.

שאלה נוספת: האם לאחר הניתוח אוכל לעשות חוקן קטן- מיקרולט, למקרה שלא תיהיה לי פעילות מעיים, ושום דבר לא יעזור?

ושאלה אחרונה: האם מדובר בניתוח שההחלטה לגביו היא כ"כ קשה? אני שואלת מפני שרופא אחד המליץ לי עליו "חד משמעית" -ואמר לי שבגילי- 34 כדאי לי לעבור אותו.-"כי אני צעירה, וחבל לסבול מצניחה/טחורים" כבר בגיל צעיר. ועוד לפני שילדתי.
ולעומתו- רופא אחר- גם כירוג, אמר שכדאי "לעשות הכל" לפני ניתוח.. למרות ש"מה שצנח- צנח, ולא יחזור להיות תקין"..

אז מדוע הדעות כה חלוקות באשר להליך הסטפלר?

דעות הן תמיד חלוקות ותלויות הרבה בשחקנים המעורבים.
לקחת בחשבון שאין אף פעם משהו בחינם ולעתים, נדירות אמנם, משלמים בסיבוכים.
באשר ליציאות - אם תקחי באופן קבוע הבנהפייבר - זהו הרי תוסף של סיבים החסרים במזון והם חשובים בפעילות הנכונה של המעי. פועל רק בבוקר המחרת.
לא רצוי להתרגל לחוקנים.
את בעצמך צריכה להחליט עד כמה מפריעה לך הבעיה ואם מוצדק לעשות ניתוח.

שלום ד"ר,

מה זאת אומרת "משלמים מחיר"? האם הסיבוכים מהניתוח הזה הם בלתי הפיכים?

ומתי בעצם מוצדק לעבור את הניתוח? באיזה מצב? נאמר לי שבגילי- 34, הצפי "הטבעי" למהלך הדברים הוא החמרה הדרגתית של מצב הצניחה/טחורים, במיוחד מפני שטרם נכנסתי להריון. והריון סביר שיחמיר הבעייה.

אז מתי ההמלצה נוטה לטובת הניתוח?

ומה הם הסיבוכים הקשים שלו? והאם בלתי הפיכים, או שיש להם טיפול- אם חס וחלילה קורים?

ראי תשובה נפרדת.
ולא מנומס לא להזדהות.