דפקוגרפיה

"בחוקן" זו לא יציאה רגילה - טבעית.
בכל יציאה יש צורך במאמץ מסוים לבצע הצאיה - זה הטבעי.
משפט הפתיחה לא ברור לי - צניחה של הרקטום היא אבחנה קלינית בהסתכלות ולא אבחנה רנטגנית.

תודה על תגובתך, אבל אני די מבולבלת:

האם האבחנה של צניחת רקטום היא רק בהסתכלות? אין שום בדיקות נוספות שיש לעבור? כדי לאשרה? או כדי לקבוע את דרגתה?

איך מחליטים על טיפול? קרה לי פעם אחת לפני חודש וחצי בעת מאמץ גדול בשירותים. גוש בולט לעין- שנראה כמו מעין חצי כיפה- הוא היה רירי כזה...

מאז- לא קרה לי שוב, אבל אחרי יציאה בשרותים- במיוחד אם אני מתאמצת- אפילו מעט- אז בהסתכלות במראה אני רואה בליטה "מבצבצת" מתוך פי הטבעת. בצבע אדום. וזה אינו טחור- כי כל הבדיקות שעברתי עד כה- שללו טחורים. ( בדיקה רקטלית, קולונס' קצרה, אולטרא סאונד רקטלי ומנומטריה).

בדפקוגרפיה- שכרגע עברתי לא ראו פרולפס, אבל ראו רקטוצלה קטן שלא לוכד בריום, ואנטרוצלה לא מפריע/ חוסם.

האם ייתכן שבבדיקת כירוג הוא ממש "יעודד" פרולפס?

ואם לפי דברייך האבחנה היא רק קלינית בהסתכלות, אז בשביל מה כל הבדיקות האלו?

תודה

שאלה טובה. התשובה מורכבת מדי.
אם מתמקדים בצניחה בלבד רצוי (אבל לא הכרחי) בדיקת מנומטריה להגדיר את תפקוד הסוגרים הבסיסי לפני הניתוח (בעיקר כדי שלא תהיינה טענות אחרי).
אם יש ספקות והסימפטומטולוגיה בעיקרה היא "הפרעה" בצאיה שמתבטאת בקושי ביציאה ועצירות כרונית הרי שאז יש צורך להגדיר כראוי את הנסיבות כדי שאפשר יהיה להציע טיפול נכון אפשרי.
הסיבה העיקרית אצלך שפנית לכתובת הלא נכונה ולא התחלת עם פרוקטולוג אלא סיימת איתו.

תודה,

אבל, אני לא ממש מבינה. לפי דברייך עולה כי הרופא- גם פרוקטולוג/ כירוג אמור להסתמך על תיאור המקרה שלי - בעיקר!

אבל- מאז, זה לא קרה לי ככה. אלא "רק" בליטה לאחר מאמץ שנשארת בתוך פי הטבעת, או אם אני "תופסת" את אזור פי הטבעת בשתי ידי ואז מתאמצת מול המראה- אז יש מעט גלישה החוצה- אך לא יוצא....וגם- מיד אחרי המאמץ- אחרי כמה דקות- הכל נראה שוב רגיל.. ובמיוחד- לאחר שאני מבצעת תרגילי רצפת אגן שלימדו אותי בפיזיותרפיה. ( הרקטום כאילו נשאב חזרה פנימה).

אז? פרוקטולג ינסה בכח להוציא לי את זה החוצה רק כדי לאשר או לשלול צניחה? ואם זאת הייתה צניחה חד פעמית- גם אם בגודל מלא, או נניח- צניחה מסויימת, אז מה עושים? לא רוצה שבדיקת פרוקטולוג שיכריח אותי להתאמץ וייחפש את זה- תגרום לכל זה לקרות שוב באופן מלאכותי, כאשר מנגד- בשרותים זה כבר לא קורה לי.
אין לי עצירות. מידי פעם יש לי קושי להתרוקן לגמרי. אבל- אני לא מפעילה מאמץ- מהפחד, ואז אני מרגישה לפעמים חוסר נוחות והרגשת מלאות/נפיחות- שחולפת לאחר לילה- עם היציאה הקבועה של הבוקר.


בקיצור- זה לא מוזר? כל הסיפור? האם פרוקטולוג ישר ירצה לנתח? או לגרום לזה לצאת? הפיזיותרפיסטית הסבירה לי שתרגילים כאלו יכולים להעלים לי את התופעה, אבל- אם אתאמץ- אני אגרום להחמרה. ולפי דברייך: מאמץ מכוון ע"י בקשה של כירוג= החמרה מכוונת?

מה לעשות? חשבתי שברפואה מסתייעים בבדיקות - מאחר והן מדד "אובייקטיבי" יותר מתיאור זה או אחר של חולה...

אם זה לא יוצא בשירותים אין מצב "מלאכותי" שיעשה זאת. הבדיקה הנכונה היא במראה עיניים בשירותים.
אם זה לא קורה, כרגע לא עושים כלום. אם יתפתח, יש ניתוחים. בינתיים מרככי יציאות וביו-פידבק.
ושוב...אם הבעיה היא של עצירות על רקע קושי בהתרוקנות - יש טעם בבדיקות. אחרת, אין טעם, בטח לא כדי לאבחן צניחה שלא קיימת.