דיכאון

אני סובלת מדיכאון כבר קרוב לשנתיים, לא הייתי מודעת לזה ופשוט המשכתי
לחיות כרגיל ובהשלמה עם המצב...בחודשיים האחרונים המצב החמיר
והבנתי שכנראה באמת יש לי בעיה...אין לי תאבון,אני בקושי ישנה-אבל עייפה
כל היום, שרויה במתח תמידי,אין לי חשק לזוז מהמיטה שלא לדבר על לימודים
ועבודה,הבטחון וההערכה העצמיים שלי צנחו פלאים-אני ממש מרגישה נורא! יש לי התפרצויות בכי ותחושה מעיקה שהמצב לעולם לא ישתפר...(למרות
שאני יודעת שזה לא הגיוני) הפסקתי להיפגש עם חברים מלבד בן הזוג
שמאוד מבין ותומך..מה גם שהתפיסה שלי לגבי הזוגיות שלנו מאוד מעוותת
כרגע ואופן החשיבה שלי כל כך שלילי ונוטה לפרידה למרות שאין שום סיבה אמיתית
לפרידה או לדפוס החשיבה השלילי הזה.
הייתי אצל הרופא היום (אמא שלי הייתה זו שהזמינה לי תור ללא ידיעתי-אחרת לא היה לי כח לעשות את זה בעצמי.) והוא הגיע למסקנה שאני שרויה בדיכאון די קשה,הסביר שיש שתי אופציות לטיפול-תרופתי או תרפיוטי, אגב הוא אמר שרוב הסיכויים הם שהעניין תורשתי מאחר ואחי התאום בעצמו לוקח תרופות אנטי דיכאוניות ואבא שלי גם סבל מזה.
הסברתי לו שאישית אני לא רואה איך אני אפילו אצליח להזיז את עצמי לקבוע תור אצל הפסיכולוג...והוא אמר שלדעתו לא מומלץ לטפל באמצעות תרופות+פסיכולוג במקביל ושהוא מעדיף שאנסה לקבוע פגישה אחת ואח"כ נראה לגבי תרופות-הכרחי או לא.השאלה שלי היא האם אכן יש בעיתיות בטיפול משולב? אני פשוט מרגישה שכרגע אני זקוקה בדחיפות לעזרה,החיים שלי סוג של מתפרקים ויש לי הרגשה שפגישה אצל פסיכולוג פעם בשבוע לא תתן את התוצאה המיוחלת, ואת הפוש שאני זקוקה לו כדי להתרומם.
תודה!