ריקנות - פרפקטציוניזם

לא יודעת אם זה הפורום המתאים לזה, אבל בכל זאת:

אני מרגישה סוג של כלום כזה..לא משנה מה אני עושה..גם כשאני עסוקה,וגם כשאני עסוקה בדברים טובים כביכול..אני עדין מרגישה תמיד שחסר משהו,שיש איזה משהו שאולי איתו הייתי מרגישה פחות ריק מבפנים אבל אני חלולה..אני תמיד משווה את עצמי לאחרים,אף פעם לא מספיק מרוצה ממה שיש וממי שאני..גם כשהכל אמור להיות "בסדר" וכשאומרים לי שאין סיבה..אבל אני מרגישה בתוכי דיכאון גם אם לא כולם יודעים או רואים עלי..
אני קונה מלא מלא דברים כדי למלא את הריק או לפצות על משהו,זה עוזר בהתחלה אבל אחר כך הכל בדיוק אותו הדבר..
גם אם אקבל ציון בבחינה למשל,אפילו שעברתי אני אקנא באלה שקיבלו ציון יותר גבוה..
גם אם אני נחשבת ליפה מאוד,אני תמיד אסתכל על רזות יותר עם יתרונות שאין לי..
אני מקנאה גם בזוגות שנראים מהצד "מאושרים ואוהבים"...כי לי כבר הלב נשבר יותר מידי חזק,יותר מידיי...=(
אני מרגישה גם שאין על מי לסמוך בעולם הזה...רק על עצמי,ובגלל זה אני מפחדת שגם על עצמי לא אצליח לסמוך..והתחושה הזאת נוראית..שאני לא אאכזב את עצמי..כי יש לי רק אותי,כביכול....
אני לא מבינה את המהות של החיים האלה..כולם הרי מתים בסוף גם ככה,לא??
לאחרונה גם תקפו אותי מחשבות על המוות ועל כך שאי אפשר להימלט ממנו ושזה סופו של כל אדם באשר הוא....
אנשים מתים כל יום,כל יום מישהו מת...
מוזר , אני ריקה מיואשת דיכאונית ובודדה...
מי יוכל לעזור לי להשתחרר מהמועקה הזאת שלי שמלווה אותי יום אחר יום אחר יום..?

תודה לכולם,בכל אופן.