חרדה חברתית

שלום, זה עתה התחלתי תקופה חדשה בחיי- לימודים. מאז שאני מכירה את עצמי תמיד לא הייתי מרוצה מאיך שאני, בין אם זה חיצונית ובין אם מדובר האופי שלי. אני ילדה מאוד ביישנית ומכך בטח אתן מבינות כי קשה לי לבטא את עצמי, ובייחוד במסגרות חברתיות. עברתי לא מעט שינויים, עם הגיל ובהתאם למצבים שונים. בעיקרון, יש לי מודעות עצמית גדולה מאוד ואף יותר מידי כך שאני שמה לב ליותר מידי דברים ולא נותנת לעצמי להנות מדברים ולהתנהג באופן חופשי עקב ביקורת עצמית בלתי פוסקת. לא מזמן התחלתי לעבוד וזאת הייתה אחת החוויות הכייפיות שהיו לי. הכרתי שם כל כך הרבה אנשים, נפתחתי כל כך הרבה והיה נדמה לי כי בשלב מסויים אף התגברתי על הביישנות שלי. (אני חייבת לציין שעם השנים פיתחתי ביטחון עצמי ונהייתי הרבה פחות ביישנית), אך העבודה הזאת גרמה לי להאמין בעצמי שוב פעם, כולם אהבו אותי שם, היתחברו אלי והראיפו מחמאות. והכל בגלל מי שאני! הם קיבלו אותי בדיוק כמו החברות הטובות שלי- בזכות עצמי והאופי שלי. זה רקע עלי על קצה המזלג אבל אגיע לשורש הבעיה שלי כרגע: במכללה בה אני לומדת כרגע, הגענו הרבה בנות. באתי בגישה מאוד חיובית וציפיתי להכיר הרבה חברות ולהתחבר לאנשים די בקלילות( טוב כי בזמן האחרון זה הלך לי ממש מצויין), הייתי בטוחה שזאת תהיה הפעם הראשונה בחיי, שהכנס למסגרת ולא אפחד, לא אדאג לקטע החברתי- וכנראה שטעיתי. התחלתי ללמוד לפני שבוע, ולמרות שאני יודעת שזאת התחלה, הדבר ממש אבל ממש מציק לי ומכניס אותי לדיכאון, עד כדי כך שאני רוצה לפרוש מכל העסק, ונמצאת ברגעים מסויימים על סף בכי. אני מרגישה כאילו וכולם התחברו אחת לשניה ורק אני לא הצלחתי. אני אהיה יותר מדוייקת, כן היתחברתי וכן הכרתי שם כמה "חברות"- בנות מאוד נחמדות, הבעיה היא שרק ל- 2 מהן אני מתחברת, ובכללי אני לא ממש רואה שם מישהי שאני יוכל להתחבר אליה, משהי שיהיה מין קליק התחלתי כזה איתה. אניע מרגישה שאני צריכה לעשות מאמץ כדי להכיר את הבנות, ואם אני לא אהיה זאת שתפנה אליהן, הן לא יהיו אלו שיפנו אלי, אני מרגישה כאילו ואף אחת לא רוצה להכיר אותי, כאילו אני לא מספיק מעניינת. הלימודים חשובים לי, אך לא פחות מזה חשובה לי גם החוויה, אני רוצה לבוא לשם עם חיוך על הבוקר, אני לא רוצה להיות בדיכאון, אני לא רוצה לזכור את התקופה הזאת כאיומה. הדבר שאולי מפריעה לי לא פחות הוא שעד שסוף סוף הצלחתי להתגבר על הבושה, ופיתחתי ביטחון, אני מרגישה כאילו ועכשיו הכל פשוט נעלם!אני פשוט רוצה להרגיש חלק מחבורה. להרגיש רצויה. אני רוצה שאנשים יכירו אותי וישפטו לפי מי שאני, אם כי לפעמים אני מרגישה כאילו ואנשים שופטים אותי מראש.
אשמח מקרב לב לקבל עצה:)