דילמה לגבי טיפול תרופתי

שלום,

אני סטודנטית בת 24. לפני כחודשיים התחלתי עבודה חדשה, ומאז נדמה כאילו כל החרדות והדכאונות אצלי התפרצו. מעולם לא הייתי אדם שליו רגוע ומאושר, ואני מטופלת בטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים. משום מה, העבודה התובענית והציפיות המאוד גבוהות של המעסיקים שלי עוררו בי תחושות של חרדה מכל דבר קטן שאני עושה שם, וכל הזמן הפנוי שלי נגוע במחשבות נוראיות על העבודה כך שאני לא יכולה לתקשר עם המשפחה/בן הזוג/חברים.
כמה מחבריי הטובים נוטלים תרופות נגד דכאון/חרדה. חלקם סבורים שאני "חייבת" גם לקחת כבר הרבה זמן, וחלקם דווקא מתלוננים על תופעות הלוואי והתלות- מה שבטוח כולם השמינו. אני מאוד מפחדת להשמין (כבר הייתי מלאה יותר ורזיתי לפני הרבה שנים), עד כדי כך שאני חושבת שאם התרופות האלה יגרמו לי להשמין זה עשוי להיות לא שווה את זה כי זה יגרום לי לדכאון/חרדה מכיוון הדימוי גוף שלי. מעבר לזה אני מפחדת להתחיל טיפול תרופתי "רק" בגלל עבודה, אם זה באמת רק זה, ושוקלת אולי עדיף להתפטר וזהו ולהתמודד אחר כך עם תחושת חוסר היכולת שזה יצור אצלי (אם כי לא ברור איך אעשה זאת).
אני כבר די מיואשת מהמצב הזה, אני קמה כל בוקר בתחושה שחבל שקמתי, ובוכה על בסיס יומי. לפעמים אני אפילו פורצת בבכי היסטרי בפני אנשים לא קשורים כגון מזכירת הפקולטה שלי וקולגות מהעבודה.
חשוב לי לציין שגם לפני העבודה הזאת אני הייתי אדם די לחוץ, עם הרבה מחשבות טורדניות של אסונות שמתרחשים מעבר לפינה בכל פעולה יומיומית (אצבע שנחתכת עם הסלט, מדמיינת שאני נדרסת כשאני עוברת כביש ושכל המשפחה שלי נהרגת בתאונת דרכים בדרך לבקר אותי), אבל יכולתי לתפקד במידה הדרושה. כמו אז גם עכשיו אני כמעט תמיד מעדיפה להיות לבד כי הסביבה יוצרת לי "הפרעות" שאני מפחדת שיעמיסו עליי מעבר ליכולת שלי ושאני שוב אשבר.

אני לא משוכנעת אם "גם ככה" אולי כדאי שאנסה טיפול תרופתי, ואם כן האם זה הפיך (לפי החברים שלי לא ממש, מאוד קשה להפסיק טיפול תרופתי) והאם אפשר לא להשמין מזה, כי אם זה לא אפשרי אולי עדיף להמשיך לסבול. :(
ניסיתי להתייעץ עם המטפלים שלי (אני משתתפת בטיפול קבוצתי) אבל לא קיבלתי תשובה חד משמעית, רק משהו בסגנון "אם תרצי נפנה אותך".

אני ממש לא יודעת מה לעשות ומבלה בימים האחרונים כל יום שעה באינטרנט בקריאה על חרדה, דכאון, מטפלים, תרופות ומה לא.

אני אעריך כל סוג של הכוונה :(

תודה