שלום כולם

שלום לך,
קודם כל, האם שיתפת את הורייך במצב? האם שיתפת קרובי משפחה אחרים או חברים? מערכות התמיכה הן המסייעות ביותר ביציאה ממצבים קשים. לא בכדי הקשר הטיפולי עם המטפל מסביר כ- 40% מהצלחת הטיפול. ישנם אנשים רבים שמוקפים במערכות תמיכה, ומסיבה זו הם אינם פונים לטיפול. בנוסף, השיחה עם אנשים נוספים יכולה להפחית את החששות שיש לך מקבלת עזרה מגורם חיצוני. כמו כן, תמיד מומלץ לעבור בדיקות רפואיות, שכן מצב פיזי יכול להוות גורם למצב נפשי. הורייך יוכלו ללוות אותך בכך.
במידה שתחליטי לפנות לטיפול, המומלץ ביותר עבור בעייתך הוא טיפול התנהגותי- קוגניטיבי. החלק ההתנהגותי עובד על עשייה- איך "להזיז את עצמך" ולהתחיל לעשות דברים, ורצוי דברים שגורמים לך הנאה, סיפוק או תחושת יעילות. החלק הקוגניטיבי עובד על "ראיית השחורות" ועל שינוי מחשבות שליליות, מאחר שמחשבות אלה הן הגורם הישיר לרגש השלילי.
אם תרצי לנסות כמה שיטות פשוטות לעזרה עצמית, כדאי שתתחילי "להכריח" את עצמך לעשות דברים, גם אם אין לך מוטיבציה לכך באותו רגע. המומלץ ביותר הוא העיסוק בפעילות גופנית (לפחות שלוש פעמים בשבוע במשך חמישים דקות), שמשפר פלאים את מצב הרוח. בטווח הקצר הוא נותן תחושת יעילות וסיפוק מעצם העשייה, ובטווח הארוך פעולתו דומה לזו של תרופות נגד דיכאון. ניתן גם למצוא פעילויות אחרות שמעניינות אותך- חוגים, מפגשים עם חברים וכו'. בנוסף, תוסף התזונה אומגה 3 ידוע כמסייע בשיפור מצב הרוח והריכוז, אם נוטלים אותו פעמיים- שלוש ביום. לגבי עזרה עצמית בטכניקות קוגניטיביות, ניתן לרכוש את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דייויד ברנס, או לחלופין "לאהוב את מה שיש" של קייטי ביירון. מי שאכן מצליח להפנים את הכתוב בספר וליישם זאת לבד זוכה להקלה בדיכאון, אולם קחי בחשבון שבדרך כלל זה עובד טוב יותר עם מטפל, שאיתו אפשר לנהל דיאלוג ולקבל ממנו פידבק.
בהצלחה!

שכחתי לציין שיש לי גם בעיות בריכוז - שאני קוראת ספר/כתבה בעיתון/בלימודים, ולרוב שמדברים אלי .

ולא סיפרתי להורים שלי על כך ... סיפרתי לחלק מהחברים שלי ועדיין זה לא עוזר לי אני מרגישה כול פעם שאני באותה נקודה (.....) אני לא זזה לשום מקום :( .

שלום לך,
לדעתי כדאי לשתף גם את ההורים, מאחר שייתכן מאוד שיש להם יותר כלים לעזור לך, ואף להפנות אותך לגורם חיצוני במידת הצורך (והרצון).
לגבי הקושי בריכוז, הוא יכול לנבוע מהתסמינים של הדיכאון. זוהי תופעה מאוד נפוצה במצבים כאלה. אפשרות נוספת היא, שהוא נובע מבעיה אחרת (כמו הפרעת קשב וריכוז), ולשם כך יש לעבור אבחון אצל איש מקצוע, או לחפש מקומות שבהם ניתן לעבור את מבחן TOVA לאבחון הפרעות קשב וריכוז.
בברכה,

אם לדוגמה הייתי הולכת לטיפול התנהגותי - קונגניטיבי , הפסיכולוג יתן לי גם כדורים ???
או שהכדורים נגד דיכאון הם חלק מהטיפול הזה (התנהגותי - קונגניטיבי) ?..
תודה מראש ... :(

הטיפול התרופתי ניתן רק ע"י רופא פסיכיאטר (ולפעמים ע"י רופא משפחה). פסיכולוג או פסיכותרפיסט אינו יכול לרשום לך תרופות, והטיפול אינו חלק מה- CBT. מדובר בשני סוגי טיפול שונים לחלוטין, אך בהחלט ניתן לשלב ביניהם, והם בהחלט יכולים לתרום זה ליעילותו של זה.
בברכה,

שוב שלום ,וסליחה על כך שאני שואלת הרבה שאלות ... ;(

אני לא יודעת עם כדאי לי לספר על זה להורים שלי או לא ( וללכת לטיפול) ...
מצד אחד אני רוצה לצאת מהדיכאון (זה מצב לא נעים), ואני בכלל לא יודעת אם אני רוצה ללכת לטיפול או לא, ואם כן אז איך בדיוק אני אספר על כך להורים ?

ואם לדוגמא: אני אלך לטיפול (קונגניטיבי - התנהגותי) זה עלול לעשות לי בעיות בחיים??? (כמו להתקבל לעבודות וכו' או שזה בכלל לא קשור ?)

תודה מראש !...

היי סמיילי,
תחשבי על זה ככה: אם לא תפעלי בנידון, הסיכוי שלך לצאת מהמצב קטן משמעותית. אם תספרי להורים ותפני לעזרה, במקרה הגרוע ביותר העזרה לא תועיל לך. כך שאין לך מה להפסיד...
בכל אופן, הפניה לטיפול היא דיסקרטית לחלוטין, למטפל אסור לדווח עלייך לכל גורם חיצוני שהוא, ואין שום קשר לקבלה למקומות עבודה/ צבא וכו'. מאידך, אם הבעיות הללו ימשיכו לפגוע לך בתפקוד גם בעתיד, הן עצמן עלולות לעורר קשיים במקומות שאליהם תלכי.
בהצלחה!