ייעוץ

שלום,

אני בת 53 גרושה צעירה (רוחנית וחיצונית),ואם לבן 18 ומתוך אנליזה עצמית התנהלותי האישית לא כל כך מובנת לי, וזה מתבטא בתהליך שהתחיל לפני 7 שנים בערך של התרחקות מאנשים .פשוט חוסר מוטיבציה לקשרים עם בני אדם כולל עם המשפחה שלי, למעט הבן שלי ( 18) שאתו הקשר הוא מצוין. אני בסה"כ אדם מאד תקשורתי, והיו לי (ועדיין) הרבה מחזרים, וגם כמה חברות,וגם אם לא חשבתי שהם נהדרים כל כך, יכולתי לזרום עם הקשרים הללו ואפילו ליהנות מהם, עד שלאט לאט מאסתי בכל מה שהרגשתי ומרגישה כיום כיחסים לא מספקים ושקריים. חשבתי שיכול להיות בגלל שנחלתי אכזבות לא מעטות מחברות,חברים, גם עם הבן זוג לשעבר לו הייתי נשואה 14 שנים, (ההחלטה להתגרש הייתה הדדית). וגם ממקומות עבודה שכתוצאה מכך, הפכתי בתחילה למחפשת עבודה סדרתית, ומאוחר יותר לנמנעת מחיפוש עבודה, דבר שפוגע באיכות חיי ו"תורם" לקשיי הכלכליים הרבים. כיום ,אני מוצאת את עצמי בתחושה אמביוולנטית כמצד אחד צורך עז בחברה ומצד שני התרחקות עזה מהם. כמובן שישנם הרבה פרטים אחרים שאולי חשובים אך קצרה היריעה.אני מרגישה שאורח חיי כפי שהם היום מנוגדים למה שהם צריכים להיות. דהיינו, אני ממש מסתגרת מהחיים ווממש לא נהנית מכך. לעומת זאת אני מאד מסורה ונהנית כאם, וכן בלימודי האקדמאים, מהם אני שואבת הנאה רבה.
האם אלו תסמינים שמעידים על דיכאון?
תודה רבה על עזרתכן..