כישלון

שלום לך,

פרידה מחבר שהייה עבורך קשר משמעותי ואהבת חייך דומה לחייה של אובדן. כדי להתגבר על כך את תעברי תקופה של אבל. בתקופה זו טבעי לבכות, להיות עצובה וכו׳. אך לאחר חודשיים בערך צריך לנסות לחזור לחיים. היה לך מזל גדול שחייך זימנו לך חווה כה נפלאה!!!! לא כולם זוכים להרגיש אהבה גדולה. מניסיון זה כדאי ללמוד על יכולות התמודדות שלך וכמובן להמשיך לחיות חיים טובים ואיכותיים. כן מומלץ לעזר בליווי של איש מקצוע לתקופה קצרה. כדאי להכניס עניין לחיים כדי לתת להם משמעות, כדי שיהיה לך בשביל מה לחיות. תמשיכי לצאת ולהכיר גברים, תפגשי חברים וחברות. בהמשך. כאשר הרגשתך תשתפר תחזור גם עניין בלימודים ובעבודה!

לבי איתך!
חזקי ואמצי!
אני כאן בשבילך,

תודה רבה לך ,
אבל מה אני עושה עם הרגשת הכישלון המקצועית?
אני כן התחלתי להתרכז בלימודים ועבודה וזה לא הולך ואני מרגישה מעורערת
כי אם אני חלא יכולה לתת לעצמי ביטחון...
וגם ההשקעה באלו מתישים אותי,והרגשה שאין לי זמן לכלום והדבר גורם לי בסוף לבזבז זמן ולהיות מבואסת
ואין לי הרבה חברים אז גם האפשרויות לצאת הן מעטות ...אני מנסה להתחבר יותר אבל זה קשה ,וגם עד שאני מצליחה לעשות משהו נגיד מוצאת הופעה שתגרום לי להיות שמחה אין לי שותפים לזה... או מחשבות שקשורות בכסף...

ואני לא אוהבת את המצב של להיות תלויה באחרים להרגשה שלי, אז עוד יותר החוסר שליטה במקצוע ומה שנובע מזה נורא מערער אותי...

ובקשר לבחורים חדשים ,רק רוצה סתם לצאת לבלות לא מאמינה באהבה לא רוצה את זה יותר....עצוב

היי,

נשמע שאת מאוד משתדלת לא לשקוע בדיכאון. אני מאוד מעריכה את המאמץ שלך! הכישלון היחיד הוא לא ללמוד מכישלון כיצד לשפר את יכולת ההתמודדות שלך. אמונה במסוגלות עצמית מגבירה תחושת ביטחון. חתמודדות עם חוויות כאלה רק תחשל אותך ותחזק את רוחך. תיהי אופטימית, את עוד תפגשי את האדם הנכון שיגרום לך להיות מאושרת. יתכן ומה שמקשה על המצב היא מערכת האמונות האישיות, מערכת החוקים והכללים האישיים על פיהם את חייה. כך למשך, חשיבה של ״הכל או כלום״ חוסמת אותך לפני לתת לעצמך הזדמנויות נוספות בקשר. ניתן ללמוד ולחזק כלים להתמודדות יעילה עם מצבי משבר. כלים אלה ניתן ללמוד בפסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. במהלך הטיפול תוכלי להעריך מחדש את האמונות האישיות, לוותר על אמונות לא יעילות ולסגל לעצמך אמונות מקדמות יותר.

בהצלחה מכל הלב! 

שלום,
אני רוצה לשאול לגבי העניין של להעריך מחדש את האמונות.
אין דרך טיפול אחרת, דרך להרגיש טוב מבלי לגעת באמונות שאולי הן כן בסדר? אני מדבר מנסיון אישי בטיפול, זה נשמע כמו:
- אם הפסדת מישהו תלמד להאמין שהוא לא היה כזה חשוב
- אם הרביצו לך תלמד להאמין שזה עשה לך טוב, זה עשה אותך חזק

לפעמים דברים קשים קורים, כמו תעונת דרכים למש"ל ולאמין שלהיות על כיסא גלגלים זה דבר טוב וכיף (אמונה חדשה), גם אם נשמע פתרון שהיתי רוצה לאמץ (מאוד היתי רוצה), אינני יכול. אינני יכול לשכנע את עצמי במשהו במודע כאשר המטרה היא רק להרגיש טוב יותר.
שוב אני מדבר רק על עצמי, כי אני במצב דומה ולא מוצא לזה פתרון.

מה עם המציאות, מה אם האמת, מה עם ההכרה? לא קיים טיפול שלא מבוסס על אופטימיות חסרת בסיס? איך בפועל אנשים מרגישים טוב יותר ועוברים ומתגברים על טראומה?

תודה על השתתפותכם בפורום ועל רצונכם לעזור

היי,

תודה על תגובתך! הגישה הקוגניטיבית בפסיכותרפיה מניחה שהמציאות היא אובייקטיבית אך ההרגשה שלנו מושפעת מהתפיסות האישות של אותה המציאות. כלומר, ההרגשה היא תוצאה של הפרשנות האישית. אנחנו מאוד מושפעים מהשיח הפנימי. אם נחשוב דברים שליליים על עצמינו נרגיש רע ואילו נחשוב מחשבות חיוביות, מעודדות או ניטרליות נרגיש אחרת. נכון שלא ניתן לשנות את המציאות, אך ניתן לשנות את הפרשנות האישית, את האמונות האישיות ועל ידי כל לשנות הרגשה. דרכי ישיבה נוקשים מקשים על התקדמות בחיים וכדאי לשנותם לגמישים ומאוזנים יותר.
אתה יכול ללמוד יותר על עקרונות של פסיכותרפיה קוגניטיבית.

אשמח לענות על שאלות נוספות,

תודה על ההסבר הברור.
נשמע אפקטיבי בהנחה ש:
1. כל דבר הוא בעצם פרשנות אישית
או
2. במקרים בהם מכירים בקיומן של מציואות ואמת כלשהי והמטופל סוטה בהרבה או בקצת מהאמת בפרשנות שלו על אותה מציאות. (הרגשות וההרגשות שלו ישתפרו אם הוא יתקן חזרה)

קשה לי לקבל שכל מה שאנו מכירים בעולם הוא פרשנות אישית, כי זה היה הופך את העולם לחסר משמעות וחסר כללים. חייבים להיות דברים שהם מציאות ואמת שכולם "שואפים אליהם" על מנת להיות ולהרגיש שפויים. (חוכמה עממית: מי שלא מחובר למציאות האחרים שופטים אותו ואומרים עליו "שהוא חיי בסרט" או "לא שפוי")
לכן אני אלך אם האפשרות השניה שישנם דברים שניתן להגדיר אותם כמציאות וניתן להגיד עליהם שהם אמת (למשל: אינני יכול לעוף, איזו שפה אני מדבר, איפה אני גר, עברתי תעונה... וכו')

ישנם מקרים עצובים בהם הפרשנות "השפויה" בהתאם. מנסיון אישי אחרי טראומה, במיוחד מיד אחרי, ישנה תקופת הסתגלות בה התגובות יכולות להיות מוגזמות ולכן גם הפרשנות האישית (למשל אחרי תעונה , אדם קופץ מכל צליל בצורה מוגזמת, די ברור שזה משקף גם תגובות רגשיות פנימיות), אבל אחרי ההסתגלות יתכן ואתה עצוב וגם שפוי בוזמנית. אינך קופץ מכל צליל אבל הינך מודע היטב לתעונה שהיתה לך ומה זה הביא לחיים שלך.

אינני חושב שהשיטה הזאת עזרה לי, שוב מנסיון אישי, לא גיליתי חורים בפרשנות המציאות שלי. ולא הצלחתי לשכנע את עצמי בפרשנויות טובות יותר למציאות בכוח לטובת הבריאות הרגשית שלי. נראה שאני פשוט "שפוי מדי", כמה שזה נשמע מצחיק.

אז בבקשה, האם ישנן שיטות טיפול אחרות שיכולות להציל אותי?

היי שמואל,
ראשית, אני חושבת שהבנת לא נכון את משמעותו של הטיפול הקוגניטיבי. מטרתן של הטכניקות הטיפוליות אינה להביא אותך לחשוב בצורה אופטימית חסרת שחר, או לחשוב מחשבות שאינן נכונות רק כדי להרגיש יותר טוב. לדוגמא, אם אדם יושב בכיסא גלגלים, המטרה אינה להביא אותו לחשוב שזה טוב וכיף, ואפילו לא שיש בכך צדדים חיוביים. אם האדם חושב שאין טעם לחייו מאחר שהוא סובל מנכות, המטרה היא להביא אותו לחשוב (כמובן אם גם המטפל מאמין בכך) שיש טעם לחיים בכל זאת, גם במצב כזה. אני מאמינה שבמקום שיש בו חיים- יש בו תקווה, והבעיה של האנשים שזקוקים לטיפול קוגניטיבי הוא, פעמים רבות, הייאוש.
שנית, קשה למצוא טיפול קוגניטיבי "טהור". הוא בדרך כלל משולב עם טכניקות התנהגותיות, ולכן רוב המטפלים שעוסקים בכך מגדירים עצמם כמטפלים התנהגותיים- קוגניטיביים, או CBT. פעמים רבות, הטכניקות ההתנהגותיות הן יעילות יותר מהקוגניטיביות, ולכן בטיפולים רבים הן מהוות את עיקר הטיפול, כאשר הטכניקות הקוגניטיביות משמשות לחיזוק. למשל, במצבי דיכאון יעיל יותר למצוא לאדם פעילויות מהנות ומספקות לעסוק בהן, במשך חלק גדול מהיום. הדבר ידוע כמסייע למצב הרוח באופן מיידי ולטווח ארוך. ההגעה לכך בטכניקות קוגניטיביות היא יותר מורכבת ומסובכת. לכן, אני חושבת שמטפל CBT יכול לסייע לך גם על ידי שימוש בטכניקות התנהגותיות (ואולי בעיקר), ולא רק קוגניטיביות.
לגבי שיטות טיפול נוספות, מאוד תלוי למה אתה מתחבר: יש סוגים שונים של טיפול באמנות, מוסיקה, בעלי חיים וכדומה. אני חושבת גם, שהציפיה שטיפול "יציל" אותך היא ציפיה שיכולה לגרום לך אכזבה. עדיף לומר שהטיפול ישפר את הרגשתך ואת איכות החיים שלך באופן משמעותי (וגם זו טכניקה קוגניטיבית, כפי שאולי שמת לב...).
בהצלחה!

תודה על ההסבר.
המילים שלי אכן לא היו מוצלחות.
אין בי צפיה שטיפול יציל אותי... אבל ללא ספק יש בי את הצפיה למצוא סוג טיפול שיהיה חלק בכך, בעזרת זה שיתן לי להרגיש טוב יותר.

אני אקרא על הדברים שרשמת לי. תודה

[רציתי רק באמת לשלוח לך חיבוק חזק ואוהב..כי לפעמים יש לכולנו
רגעים קטנים שנשברים..וזה חשוב שתשתפי ותחלקי את הרגשות האלה..
תנסי לקחת דברים בפרופורציות כי זה מאוד חשוב וגם עוזר לפעמים:)
מאחלת לך שיהיה לך סופשבוע נעים ורגוע,
ורד