אני חסר עונים אני חייב עזרה.

דייי אני כבר לא יכול כואב לי בפנים,אין לי לאן לברוח ולא שאני רוצה לברוח אבל מרגיש לי שאין דרך אחרת .
אני רוצה שיעזוב אותי כל הקושי הזה והכאב והלחץ דיייייייי .
בא לי לבכות אבל אני לא בוכה כי לבכות זה לא נכון ,לא יודע אם ככה אני באמת חושב אבל ככה אני חיי שבפנים אני חוסם בכוח,בהתקפיות תך כדי הבזק של מחשבה שלבכות זה לא טוב .להודות בטעות לא קיים אצלי ואני לא מוכן להתפשר על כלום.
איייי נמאס לי כבר עם התסבוכים הפנימיים שלי שלא נראה לי אפשרות בחיים שאני יוכל להסביר את זה זה לא ברור לי אלא רק בהרגשה.

אין לי דרך ואני פשוט לא מצליח להגיע להבנה לגבי דרך שאני צריך לחיות בה כדי להיות מאושר ,וגם במה שאני חושב שאני מטיל ספק מראש כאילו שאני הולך על גשר רעוע.

אין לי לאן לצאת ולכן אני מרגיש כאילו אני מתבשל בתוכי חזק ופוחד באמת שמא אני יתקלקל וישרף ולא יהיה ניתן להחזיר אחורה את הנזק.

המצב רוח והרגשות שמשתנים אצלי מהר וכמו מגנט נמשכים תמיד לכיוון הדכאוני ורע.

ועד כמה זה קשה להתחיל לספר איך אני חי ולספר איזה תהליכים ושינויים אני עובר בתוכי כי קשה להסביר את התחושות שאני חש על עצמי ולאו דווקא הרגשות אלא המצבים הנפשיים ,פעם "קליל" אך אולי לא מחובר לעצמי באמת , פעם רציני "כבד" אך נראה שמנותק מהסביבה ,ועוד דברים שקשה לי להסביר.

וכשאני בא מבחוץ ומנסה להבין מה עובר עלי אני לא מצליח להתקדם מבחינה שמה לעשות ואיך לגרום לעצמי להרגיש טוב כי אני לא מכיר את הדרך הטבעית.

אין לי פסיכולוג שאני יכול לדבר איתו וגם כן המחשבה שאני לא יכול לעזור לעצמי גורמת לי להרגשת תלות וחוסר נוחות ושוני.

קשה לי להתנהג בסביבה בלי שיראו בי בן אדם שחושבים אותו ללעג ואני לא מכיר איזו דרך להתנהג כדי למנוע את זה ואפילו לא יודע מה גורם לכך שאני נעשה לאחד שכזה.

אני פשוט "לא יודע" זה מי שאני ,לא שאני לא יודע בכלל אבל ככה זה לגבי הרבה מאוד דברים או שבעצם לגבי רוב הדברים שאני צריך לתמודד איתם ואז זה אומר שאולי זה בעיה שאינה רגשית אלא יותר רציני.

דיי אני צריך עזרה לי כואב.