התמודדות עם החיים

שלום,
אני בת 21 והסיפור שלי קצת ארוך..אבל בקיצור אין לי כח להתמודד עם החיים, יש לי המון מחשבות אובדניות ובאלי למות אבל אני מפחדת להתאבד עקב הכאב שבדבר ומה יחשבו עלי לאחר מכן. למשל אני מתפללת שתקרה לי תאונת דרכים או שאני אמות בצורה שהיא אבל אני מפחדת להתאבד. אני נמצאת כבר 3 חודשים בערך בדיכאון.. אני מודעת לבעיה אבל אני לא חושבת שהמחשבות הם רק בגלל הדיכאון כי אניי פשוט לא אוהבת את החיים. מגיל 14 בערך היו לי דכאונות באים והולכים בתקופות שונות.. אני לא מסתדרת בשום עבודה, כל עבודה שאני מתחילה אני סופרת את השעות והדקות ללכת הביתה- ובעצם בבית אין לי גם מה לעשות. אני גרה בעיר על הפנים. אין לי בכלל חברות ולא ידיידים, אין לי עם מי לדבר על מה שעובר עלי. ההורים שלי בסדר אבל אין לי מה לדבר איתם יותר מדי. אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית. ואני מרגישה מאוד מכוערת ובחודשיים האחרונים השמנתי 15 קילו לכן אני מתביישת לצאת מהבית.
יש לציין שניסיתי לעזור לעצמי בכך שעברתי כל מיני דירות, גרתי בחו"ל בתל אביב ועוד בכל מיני מקומות ולבסוף נמאס לי וגם נגמר לי הכסף וחזרתי הביתה.
אמרתי אולי אתחיל לעבוד וזה ישתנה אבל לא למדתי כלום ולא רוצה לעבוד בשביל שכר מינימום כי זה מה שיש להציע היום, אין לי כח ללכת ללמוד 4 שנים ואחר כך לעבוד כל היום בשביל 5 אלף שקל, וגם אין לי אמצעים כלכליים. וגם אם אתחתן זה כלהיום לגדל את הילדים ומריבות אין לי כח למירוץ החיים הזהה......
אני מרגישה ריקנות מאוג גדולה בחיים ולפעמים בשביל למלא את הריקנות אני עושה קניות של בגדים ונעליים כל היום, ונכנסתי לחובות גדולים. לפעמיםיוצאת הרבה למועדונים משתכרת וגם ניסיתי כמה סוגים של סמים.
המצב היום הוא שאני בבית של ההורים, מובטלת, כבר 3 חודשי אני שוכבת במיטה ישנה עד 4 בצהריים, קמה רואה סרטים קצת במחשב והוכלת לישון. לא יוצאת לשומקום. גם קניות כבר לא באלי. ההורים שלי כל היום באים לי אלי בטענות למצוא עבודה, אמרו לי ללכת לפסיכיאטר אבל קבעו לי תור לעוד חודש וכבר נמאס לי לישון כל יוםםם לא יכולה לחכות חודש. מה אתם מציעים לי לעשות? תודה מראש