רק חייבת לשפוך קצת

אני אמא לשתי בנות, בהריון מתקדם עם עוד אחד
אני מרגישה שאני בדיכאון.. מאז ומתמיד.....
בתור ילדה, זה היה בעיות חברתיות, השמנה, שערות ייתר, ביטחון עצמי ברצפה.
בתור בוגרת ירדתי במשקל, הפכתי סטודנטית מצטיינת, הרגשתי יותר טוב עם עצמי, אבל תמיד מאוד לבד.
ואז הכרתי מישהו, מצאתי עבודה בתחום של התואר, רק שהבחור שהכרתי די קשה הרבה פעמים, ואף פעם לא הרגשתי שמפקנים אותי כמו שצריך ( ואולי אני מצפה למשהו שלא קיים?) בעבודה גיליתי שאני גרועה. אני לא מסוגלת להתרכז ומאוד לא פרודקטיבית. אני גם ממש שונאת את העבודה הזו
ואז התחתנתי, ונולדה לי ילדה מקסימה. רק ששאת התחיל הקושי.. אין לי כח לגדל ולהשקיע, אני עושה כמה שנאי יכולה אבל הולכת המון לאמא שלי שתעזור.
אני כמעט לט משאירה אותה לבד אצל אמא שלי, תמיד איתי...
חזרתי לעבודה ושוב נכנסתי להריון ושוב ילדה מקסימה, שוב הולכים לאמא שתעזור.
רק שמההריון השני כבר לא חזרתי לעבוד, פוטרתי ומאז לא מצאתי עבודה
היום אני לא עובדת, בלי חברים, די לבד כל היום
כשבאות הבנות אין לי כח אליהן, אין לי יום אחד חופשי....גם כשאמא שלי עוזרת לי זה תמיד צמוד אלי.
בגלל שאני לא עובדת אף אחד לא חושב שמגיע לי חופש. הם לא אומרים את זה, רק מתנהגים ככה
נמאס לי לגדל ילדים
אני רוצה חופש לבד.. בלי אף אחד, אבל מה עושים עם הילדים כשאני בחופש???..
אני ככ לבד בעולם
אני כ"כ עייפה מהחיים
נמאס לי לשמוע בכי וצעקות של ילדים שרוצים כל מה שאני לא מוכנה לתת
הכל סוגר עלי, לא בא לי לעשות כלום, גם לא מטלות יומיומיות, אני רק רוצה לישון ולאכול
והכי גרוע.. זה הולך להיות עוד יותר גרוע, כי עוד מעט יהיה עוד ילד.
ובנוסך, אני קמצנית נורא, אז אני לא הולכת לטיפול ולא מביאה בייביסיטר.
אני לא באמת מצפה שייענו לי, כי אין מה להגיד. כל מה שיכולים להגיד ייסתר בגלל שאני קמצנית....
אבל לפחות הוצאתי קצת קיטור.
כתבתי את מה שכתבתי בבכי ,לפעמים זה עוזר לבכות קצת.. מקווה שיעזור הפעם