לא כאן לא שם

נראה לי שאני באיזשהו דיכאון
עוד לפני שאני קמה בבוקר אני בחוסר חשק לקום לשגרת היום שלי
גם דברים שבעבר יותר אהבתי והעניקו לי סיפוק עכשיו אני הולכת רק כי כבר לא נעים לא להגיע
אני חושבת לעזוב את הלימודים ולעבור למשהו אחר וביינתים אני הולכת אבל לא משקיעה ואין לי רצון לעשות את המטלות ,ובימים כמו היום מעדיפה לדחות עד כמה שניתן את ההליכה ללימודים ואם היה אפשר הייתי נשארת בבית
אני קמה וישר תוקפות אותי מחשבות שנאה והאשמות לאקס למרות שעברה כבר שנה וכמה חודשים מאז הפרידה אני עדין מאשימה אותו בהרבה דברים ולא מבינה איך סבלתי אותו כ"כ הרבה זמן
אני יודעת שכדאי לעבור את האידיוט שיצאתי איתו אני צריכה להתאהב באחר וכך משקיעה יותר מדי אנרגיות בלחפש אחר
הייתי מעדיפה להישאר במיטה לא לעשות כלום ומתישהו לקרוא להעביר את הזמן שלי בקריאה אולי מתישהו ללכת להוציא את העצבים בספורט.
גם מהחברים אני מתוסכלת מרגיש לי שאני לא מספיק חשובה ומעניינת עבורם ושהם מעדיפים להיות עם אחרים ולא איתי ,מרגיש לי שאני בעיקר מתעסקת במה שקורה איתי בחברויות האלה ופחות מעניין אותי מה קורה אצלם וזו לא הדרך לחברות
אני בעיקר רוצה לבלות עם חברים אבל זה קורה פחות מדי
אני כמעט במחשבה פשוט לוותר גם על היום הזה פשוט לא בא לי על כל זה
איך אני מפסיקה את המחשבות האובססיביות על האקס

אם אני אתחיל לעבוד וללמוד אז אני אכנס לתוך זה אבל פשוט לא בא לי
אני גם חושבת להפסיק איזו מסגרת ששואבת לי זמן ולא תיתן לי את מה שהיא אמורה ללתת בסופו של דבר כי אני צריכה זמן לנוח נמאס לי מהמרוץ הזה....