דיכאון לא מוסבר

אני בן 15 וחצי ואני דתי ואני כותב כאן כי אין לי מקום אחר לפנות אליו
אולי זה ישמע מוזר (לא יודע עד כמה) אני בדיכאון ללא סיבה.
זה התחיל לפני שנה בערך אולי קצת יותר שיום אחד לאחר אירוע של הישיבה התיכונית כמה ימים לפני סוף שנת הלימודים פשוט בשניה אחת נפל לי כל המצב רוח והרגשתי עצבות גדולה כל כך שלא הרגשתי בכלל..
בהתחלה ניסיתי להסביר לעצמי שאני פשוט עייף או לא מרגיש טוב וחשבתי שאחרי שאלך לישון ואקום בבוקר הכל יהיה בסדר אבל זה לא קרה. הדיכאון המשיך להתקיים גם יום למחורת. מאותו יום התחלתי לעשות מעשים טובים כמו לעזור בבית ולחברים בכיתה ולחייך כמה שיותר אבל התחושה לא הפסיקה ואף החמירה לסף בכי ממש. באותו יום הפסקתי מלעשות ולעזור. כך העברתי חודשיים וחצי של חופש גדול בדיכאון ומחשבות עצובות וככל שניסיתי להראות לעצמי שאין לי סיבה להיות בדיכאון זה לא עזר. כך התחלתי את שנת הלימודים הבאה ועל תחילת השנה נכשלתי ב5 מבחנים (דבר שמעולם לא קרה לי) ומצב רוחי ירד עוד יותר.
חברי לכיתה והרב מחנך שלי ועוד כמה מורים לא ויתרו לי ועזרו לי בכל דרך שהיא ולאט לאט מצבי השתפר וחזרתי שוב להצליח בלימודים
הם נתנו לי עצות כמו להעסיק את עצמי, להעריך את עצמי יותר (הכוונה לדימוי עצמי), להאזין למוזיקה מרגיעה ועוד. אני חייב לציין שהדיכאון עדיין לא חלף לגמרי אלא קצת.
ולפני יומים כשהדיכאון חלף לו 85% לאחר ששאלתי מישהו אם הוא ממשיך בישיבה שנה הבאה או עוזב למקום אחר והוא אמר לי לא הדיכאון חזר אלי בבום אחד גדול בדיוק כמו שהיה לפני שנה ואני מתחיל לחזור לעצב ולמחשבות האובדניות שליוו אותי פעם.
כרגע אני מעמיד פנים שהכל בסדר אבל בפנים אני עומד להתפוצץ, אני עייף, הדימוי העצמי חזר להיות נמוך אפילו יותר מקודם, ואני מפחד לחזור על אותה מציאות כי לזה אין לי כח ואני מרגיש שאני לא שווה כלום ונדמה לי שכולם חושבים שאני טיפוס שצריך לרחם עליו כמו ילד קטן ואין לי מלעשות אלא לשים קץ לכל הסיפור (הכוונה למות) כי אני שאם תחושה כזאת אין מה לחיות

אנא תעזרו לי!!!!!! לא חשוב איך מצדי תהרגו אותי!!!!!!!! רק שהכל ייגמר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!