דיכאון כבד

היי שירה,
צר לי לשמוע על מצבך הקשה. מאחר שאת כבר מטופלת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי במקביל, עלייך לשאול את עצמך עד כמה הטיפולים עוזרים לך- כמובן, בהתחשב בזמן שבו את נמצאת בטיפול. לגבי הטיפול התרופתי, אם את מטופלת בתרופות נוגדות דיכאון, השיפור בדרך כלל מתחיל להיות מורגש רק לאחר מספר שבועות. יש להיות במעקב מתמיד אצל הפסיכיאטרית, ולשים לב לשינויים. לאחר תקופה מסוימת שהפסיכיאטרית מגדירה, אם השיפור איננו מספיק, נהוג לעשות שינויים במינונים ו/או להוסיף או להחליף תרופה.
לגבי הטיפול הפסיכולוגי, קיימת גם שאלת הזמן, וכן שאלות נוספות כגון: האם הוגדרו מטרות טיפוליות ברורות? האם ברור לך כמה את מתקדמת, ומה מסביר את קצב ההתקדמות (בין אם הוא מהיר ובין אם הוא איטי)? האם הקשר עם המטפלת טוב, ואת חשה כי את יכולה לשתף אותה בכל מה שעובר עלייך- גם בטיפול עצמו? לדעתי (ומניסיוני) אלה שלושה תנאים הכרחיים כדי לראות לפחות את תחילתו של שיפור במצב בעקבות טיפול פסיכולוגי. בנוסף, כדאי לבדוק האם הגישה הטיפולית מתאימה לך, ועד כמה לדעתך היא יכולה לשפר את הסימפטומים שלך. מומלץ לבדוק ולקרוא על גישות טיפוליות שונות כדי לקבל תשובה לשאלה הזו.
בנוסף, כדאי מאוד שתפעילו את עצמך- השעמום הוא אחד הדברים ההרסניים ביותר לסובלים מדיכאון. הוא עשוי לתרום משמעותית לתחושת הדיכאון, ולחלופין- אם תעסיקי את עצמך, יש סיכוי טוב שתרגישי שיפור.
בהצלחה!

השיפור הוא היא איתי אבל יש .
אני מתופלת בויפקס כבר כ חצי שנה כמו שהפסיכולוגית שלי אומרת שזה רק אוזר ליסלול את הדרך בסדה קוצים, הכשר הוא די טוב .
הופנתי לאיבחון פסיכולוגי על ידי הפסיכיטיריט ומה שקרה שאחרי שנתים של ציפיה לתוצאות האיבחון איסתבר שהיתה תקלה ( יש לי דיסלקציה ולכן השגיאות )
ויוסג תוצאות רק עוד כמה שבואות .
השאלה היא מה עושים אם שעמום ובדידות חרונית וביגלל זה אני לא ממש יוצת מהבית עבודה לא בה בחשבון אחשיו אין לי לי ממש יכולת נפשית לצת לעבוד אני מרגישה יעוש תיסקול רקנות פחד חרדות חוסר שנה וחוסר תעבון מה שכבבר חודש לא ממש אכלתי .
אני עצובה מאוד בכי רוב הזמן

תודה מראש

כפי שציינתי, חשוב מאוד למצוא לעצמך פעילויות כדי להפיג את השעמום. יש לכך חשיבות רבה בטיפול בדיכאון. בטיפול קוגיטיבי התנהגותי, גישה בה אני עוסקת, עיקר הדגש הוא על ההפעלה העצמית. אם עבודה לא באה בחשבון, כדאי שתפתחי לך תחומי עניין ותחביבים, ורצוי כמה שיותר פעילויות מחוץ לבית. פעילות גופנית מומלצת במיוחד, מאחר שהיא גורמת לעלייה ברמות הסרוטונין במוח- אותו אפקט שמנסים להשיג באמצעות התרופות. ניתן להירשם לחוגים, קבוצות תמיכה, ללכת להתנדב במקום כלשהו (גם מפעיל וגם עשוי לתת תחושת סיפוק מעצם העזרה לאחרים), והאפשרויות עוד רבות. חשוב לתכנן את הלו"ז כך שתהיה לפחות פעילות משמעותית אחת ביום, ורצוי שתכלול אנשים נוספים במידת האפשר.
מעבר לכך, הסימפטומים שאת מציינת אפייניים לדיכאון, ואמורים להשתפר עם התקדמות הטיפולים שאת עוברת. אם השיפור אינו מספיק- ניתן לפנות למטפלות שלך כדי לחשוב מחדש על תכנית הטיפול.
בהצלחה!