מדוכא

שלום

שמי שרון, אני בן 27... ולאחרונה אני מרגיש שאני נופל לדיכאון.
מעט רקע, הייתי ילד שמן, וכזה שרצה להשתלב ולהיות הילד "המקובל", מאוד צומי, מאוד אוהב להיות במרכז, גם אם הדבר אומר למשוך תשומת לב בדרכים לא קונבנציונליות (בכיתה ז' גזרתי את השיער באופן מגוכח, ואמרתי שעשיתי זאת תוך כדי שינה).
אבי היה הלום קרוב, ובנוסף לכל סבל ממאניה דיפרסיה... היו לי שנים לא קלות, חברתית, משפחתית, סוציואקונומית. תקופות ארוכות לא היו לא חברים, הרגשתי דחוי, הביטחון העצמי שלי, וכמו כן הדימוי העצמי שלי היה נמוך מאוד.העבירו אותי בית ספר ומאז המצב השתפר.. אמי היקרה, באופן לא מודע ניסתה לגונן עלי, אך למעשה יצרה אדם מדוכא, וחסר ביטחון
תמיד הייתי כזה שבורח ממחויביות, זלזלן, עושה חצי עבודה... עצלן... אבל גם לקוי למידה מאוד חמור, ולא טופלתי כראוי, לא טרחו אפילו לשלוח לי מכתב מהתיכון שבו הייתי אמור ללמוד, נכנסתי לכיתה "מיוחדת", ובקושי למדתי
אבי נפטר לפני שמונה שנים, לפני שנתיים זכינו במשפט כנגד משרד הביטחון, ומאז חל שיפור משמעותי... מצאתי בת זוג, קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה, הורדתי כמעט 40 קילו ממשקלי... השלמתי בגרות! התקבלתי ללימודים גבוההים! הכל עמד להסתדר...

נפרדתי מזוגתי הראשונה, יש לי בת זוג מקסימה, מוכשרת... מדהימה... כזו שתמות בשבילי... אבל אני מפחד שתגלה מי אני באמת.

בשנה האחרונה הפסקתי לעשן, הייתי מעשן שתי קופסאות... חזרתי לאכול כמויות אוכל... התחלתי לשתות אלכוהול (לבדי, בבית... ), אני שותה בכמויות עצומות, נוהג שיכור, אני כישרון ענק באיור, אבל לא טורח להתקדם... הפחד מכישלון מונע ממני להתקדם, אובחנתי כדחיין כפייתי (אני יכול במשך חודשים , ולעיתים שנים לדחות דברים... ) אני הולך למטפל, שלדעתי כבר לא עוזר לי...

אני מרגיש כל הזמן רצון להיות במרכז, להיות בחברתם של אנשים שאני לא מכיר, אני יכול לפתח אובססיה לגבי אנשים, תחומי עניין שלהם... אני כל כך מוכשר, ואני פשוט מונע מעצמי להתפתח... התקבלתי למוסד גבוהה לעיצוב, כאשר שמעתי את המילים "אתה מוכשר", או "התרשמנו מאוד..." מאנשי מקצוע... זה הי מדהים מבחינתי... אמי מעולם לא תמכה בי בתחום שלי...