חזרה לתרופות, אשמח לקבל מידע

שלום רב,
לפני כשנתיים החלטתי להתחיל ללמוד חשבונאות, עברתי לאזור המרכז לגור עם שותף. מעבר גרם לי משבר נוראי, דיכאון והתקפי חרדות. סיבה הייתה לכך שלא אהבתי מקצוע שבחרתי (השקעתי שנתיים של פסיכומרי ומכינה כדי להתקבל למקצוע ועוד שנה השקעה של עבודה וחסכון כסף), פתאום שותף היה נראה נוראי ולא יכלתי להמשיך לגור איתו ולבד בלי משפחה, רציתי לעבור לגור עם חבר והוא סירב לי, דבר שהביא לפרידה ממנו. פרשתי מלימודים, חזרתי לגור עם אמא וחבר שלה (שלא הייתי גרה איתה מאז גיל 17 כי בחרה לגור איתו) משפחה שלי לקחה אותי לפסיכיאטר, התחלתי לקחת אסטו וטיפול פסיכולוגי, דבר עזר. השקעתי את עצמי בעבודה, ברצון להשיג קידום, חיפשתי תחום חדש בלימודים, ורצון שעדיין לא נגמר לעבור לגור לבד.
פסיכיאטר אמר קורס החלמה יהיה כשנה, לקחתי תרופה כשנה וחודשיים, ועל דעת עצמי הפסקתי, הורדתי מינון בהדרגה. טיפול פסיכולוגי עברתי למשך כ8 חודשים.
כעבר שנה... ספטמבר 2011... עשיתי שינוייים בחיים בהיותי בת 25
אני גרה עם שותף, ידיד ילדות במרכז הארץ. תמיד חלמתי לגור במרכז, אימנתי שאני יכולה לממש את עצמי שם ולהשיג דברים. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה פתוחה, קיבלתי קידום בעבודה שכל כך רציתי.
לאחר שנה וחצי של משבר (בלי תרופה כ 4 חודשים) החטלתי להתפטר מעבודה כי דרשה ממני הרבה אנרגיות וזמן, ללימודים לא נשאר זמן כמעט, לצאת לבלות לא היה לי כוח. לקבל החלטה היה קשה מאוד, ברגע שקיבלתי אותה במהלך חודש אחרון התחלתי להיכנס לדיכאון וחרדות. כרגע אני כבר לא עובדת, נתתי לעצמי שבועיים להשלים זנבות בלימודים שגם אותם לא מצליחה, כי רוב זמן נמצאת במחשבות של דיכאון.
דברים שמטרידים אותי, זה תהליך קבלת החלטות, פחד לעשות החלטה לא נכונה, כל הזמן משווה את עצמי לאנשים שגדלתי איתם ... איפה הם ואיפה אני, אני כרגע בת 26 ואין לי תואר, רק שנה אחת סיימתי וגם מתוך 4 קורסים סיימתי בהצלחה רק 1, בלי חבר שנתיים ( רוב חברים גרים עם זוגות ועומדים להתחתן), עדיין לא מצליחה למצוא איפה להתיל עוגן שלי, קיימות מחשבות לחזור לגור עם אמא או עם דודה ובעלה, עדיין מחפשת את עצמי, מרגישה שבחירות שלי הן אינן מועילות לי ולא מקדמות אותי...
כרגע חזרתי לטיפול פסיכולוגי, פניתי לפסיכיאטר אמרתי שאני מרגישה לעיתים טוב ולעיתים תוקפות אותי מחשבות טורדניות, הוא נתן לי מרשם למשך חודשיים ציפרלקס, ואם בעוד כמה ימים ארגיש מוטרדת להתחיל לקחת תרופה. עברו מאז 3 שבועות, 10 ימים אני לא עובדת, ודיכאון לא עוזב אותי. משפחה ופסיכולוגית אומרת לקחת להתחיל לקחת תרופה. מבחינתי זה אומר להיות עם תרופות כל החיים וכישלון כי רוצה חיים נורמליים ומוצלחים ללא תרופה. מי ירצה להתחתן עם מישהי שיש לה בעיות פסיכולוגיות?
אם אני חוזרת לקחת תרופה לאחר כחצי שנה שהפסקתי לקחת אותה, מה סיכוי שזה יהיה לכל החיים??? מה אורך הטיפול שיכול להיות?