אין לי טעם לחיים ואני בדיכאון

שלום,
פרסמתי את ההודעה הזו גם בפורום פסיכולוגיה הכללי לפני שראיתי שיש פורום מיוחד לדיכאון. אני מקווה שאזכה למענה באחד הפורומים.

אני בת 14 וההורים שלי גרושים. כבר הרבה מאוד זמן שאני עצבנית וכועסת על כולם, אנשים מעירים לי שאני נראית עצובה ועייפה. אבחנתי את עצמי באינטרנט בכמה אתרים, קראתי על סממנים ומצאתי שאני בדיכאון. אני מרגישה עצובה בלי סיבה ואין לי כח לחשוב על הזמן שעוד נותר לי לחיות. לפני כמה ימים ידיד שלי שאל אותי אם יש לי טעם לחיים כי דיברנו על הנושא הזה באופן כללי ואמרתי לו שאני לא יודעת מה לענות לו. הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן הוא לא הבין למה צריך לחיות בכלל אבל הוא שמע שיר של להקה אחת (שגם אני אוהבת) ומאז הוא פשוט הפסיק לחשוב על זה. מאז שהוא שאל אותי את השאלה הזאת אני הופכת בה הרבה, אבל אם להיות כנה עם עצמי, אני באמת לא מוצאת סיבה לחיות. רק כשאני עם חברים טוב לי - אבל לא כל הזמן, טוב לי רק כשאני עם שני חברים ספציפיים - איתו ועם חברה נוספת שלי. בדרך כלל אנחנו מסתובבים ביחד. אני שומעת המון מוזיקה, רק להקות רוק ומטאל - גם בבית אני שומעת מוזיקה באזניות כי אין לי כח לתקשר בכלל. מאז שההורים שלי התגרשו אני עצבנית ולא תמיד אנשים רוצים להיות בחברתי, אבל זה לא כי יש לי בעיה איתם. כנראה שאני פשוט יוצרת רושם של אנוכית. קראתי גם על סממנים של הפרעה דו קוטבית ואני חוששת שאני לוקה בה, משום שלפעמים אני מדברת מהר מאוד ומשנה נושאים במהירות - אני יכולה להיות מלאת מרץ (לעיתים קצת יותר רחוקות) ואז להיות עצובה כל היום. הייתי אצל פסיכולוג והוא לא עזר, כי - טוב - זה היה מזמן ולא סיפרתי לו על זה בכלל.

מקווה למענה מהיר (כמובן שיש קדימות להודעות הקודמות בפורום).
תודה