אני חושבת ש...

אני חושבת ש...אני בדיכאון כי אני לא מפסיקה להיות עצובה, אני לא עושה כלום עם עצמי, אני בקושי מתפקדת ומרגישה שאני בהצגה לעולם, אני אוכלת הרבה ובלי הפסקה, אני משמינה ולא נכנסת לבגדים ומתאכזבת שוב, אני כועסת ומוציאה את הכל על החבר, אני מוחקת אנשים בלי סוף, אין לי חברים שמתקשרים לשאול לשלומי, אין לי משפחה תומכת - מבחירה כמובן. אני ניתקתי קשרים ומאסתי לכולם על החיים, אני משקרת, אני לא נהנת מכלום ואם משהו קרה זה לרגע בלבד ואני ישר חוזרת למה לא בסדר, כשאני שומעת את עצמי אני שומעת התבכיינות וקיטורים כל הזמן, אני מוזנחת, אני מתכננת הרבה ועושה מעט, אני לא אומרת לא לאנשים - פרייארית ברמות, אני כועסת על עצמי.
אני חושבת שאני בדיכאון כי אני בכלל לא רוצה לחיות ומקווה שיקרה אסון - תאונה, שכולם יברחו ממני, משהו שיגרום לי לא להתמודד עם ה'דיכאון'. אין לי אומץ לעשות זאת לבדי כמובן אבל ההרגשה הכללית היא שאני בבור של בוץ והבוץ כעת נמצא באזור האף ואני נחנקת. אין לי אוויר ואני לא מתאמצת להוציא את הראש לנשום אז אני פשוט שוקעת.