צריכה עזרה..

אני אשתדל להסביר את עצמי כמה שיותר טוב.
אני בת 21 עוד מעט השתחררתי לא מזמן מהצבא על נפשי אחרי שעברתי שנה וחצי של התשה נפשית מוחלטת.
לאחר שהשתחררתי נכנסתי לדיכאון עמוק, אני כבר חצי שנה נעולה בתוך הדירה שלי (אני גרה לבד) בלי חשק או רצון לעשות שום דבר.
אני כל היום יושבת מול הטלויזיה ולא עושה שום דבר, העלתי במשקל למרות שאני בקושי אוכלת, אני לא מסוגלת להתמודד עם אנשים, לא מסוגלת ללכת לעבוד ואני בקושי מדברת עם אנשים.
זה התחיל בעצב קטן והתגבר לריקנות עצומה שמתשלטת על כולי, אני לא מפסיקה לבכות, כל כך רע לי ואני לא יודעת למה, אני מרגישה שאני משתגעת, כל דבר קטן מעצבן אותי, כל דבר גורם לתגובה קיצונית ממני, הרגשות שלי יוצאים מכלל שליטה.
אני בטיפול כבר כמעט חודשיים ושום דבר לא השתנה, אני נראת טוב, אני חכמה מאוד, לא חסר לי כלום בחיים אבל חסר לי הכל.
אומרים לי פשוט לקום ולעשות עם עצמי משהו אבל מה אתה עושה שאתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות? ששום דבר לא עושה אותך מאושר? שאין לך אומץ לצאת מהפתח של הבית? שאתה מרגיש שכל העולם מסתכל עלייך ?
זה טוב ויפה להגיד לבן אדם שזה תלוי בו והוא צריך לצאת מזה אבל מה אם אתה מרגישה שאתה במאבק מתמשך עם "צד" אחר שלך.
אני מרגישה שיש בי כמה אנשים ולכל כל אחד יש רצונות משלו, רגשות משלו, כאילו אני לא שולטת על מה שאני רוצה, אני רוצה לקום מהספה אבל אני נשארת עליה ושוכחת מזה שרציתי לקום ממנה.
בבקשה תעזרו לי, אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר