דכאון?

אני חושבת שאני סובלת מדיכאון כבר תקופה ארוכה. לא טוב לי בשום תחום בחיי, נשואה בנישואים לא מאושרים, לומדת תואר שני שאני לא מעוניינת ללמוד. הבעייה היא שאני לא מצליחה לעשות את ההפרדה- אולי לא טוב לי והכל נראה שחור ולא מתאים בגלל הדיכאון, או שהדיכאון הוא בגלל שבאמת התואר והנישואין לא עושים לי טוב? איך אפשר לדעת? כעת אני במצב משותק, קפוא. לא מצליחה לקבל החלטה לגבי שום דבר בחיים. ש לי מבחן מחר לא מצליחה להתרכז בקושי לומדת. אציין שבתואר הראשון אהבתי ללמוד, "חרשתי" למבחנים והצטיינתי. מחשבות אובדניות מציפות אותי אבל ברור לי שלא אפגע בעצמי בשום אופן רק בשביל הילדים שלי. אני חיה מתה. לפני כחצי שנההלכתי לרופא המשפחה והוא נתן לי כדורים נוגדי דיכאון (שכחתי את שמם). לא הצלחתי להתמיד בלקיחתם ואיכשהו זה התמוסס והפסקתי לקחת אותם. מה גם שהוא ביקש ממני לשוב אחרי שבועיים לביקורת. אין סיכוי שאני מתמידה וקובעת ועושה כלום בתקופה הזו. מחפשת מילים איזושהי הכוונה, אפילו מועטה מה עליי לעשות?