אני בדיכאון.

היי,

אני מבינה שאת אמך אינך יכולה לשתף, גם מאנשי מקצוע התאכזבת והתיאשת. האם יש בסביבתך אדם קרוב שאת סומכת עליו, שאיתו את יכולה לשוחח, שיכול לתמוך, לכוון? האם את יכולה לשתף את המחנכת או יועצת בית הספר? ישנו פורום של עזרה נפשית באינטרנט סה"ר, שם תוכלי לשוכח, לשפוח את לבך, לקבל עצות וכיוון.

חזקי ואמצי,

אני לא קשורה לאף אחד ואין לי חברה שאני יכולה לשתף אותה בנושאים האלה. חלק מהאנשים כן שמים לב כשאני מדוכאת, אבל לא באמת אכפת להם מזה. אני רוצה ללכת לטיפול יעיל, אני לא רוצה להיות בדיכאון. הגעתי למסקנה שאני בדיכאון כבר 9 שנים, מאז שהוריי התגרשו, מפני שמאז שנודע לי על כך היו לי כל הסימפטומים המתוארים במאות המבחנים שעשיתי שבאינטרנט.
בנוסף לכך, יש לי התפרצויות זעם. אני מבטאת את הכעס שלי ע"י כעס על אחותי הקטנה. אני לא מצליחה לשלוט בכך ואני באמת מנסה להימנע מהתופעה הזאת, אבל זה לא פועל.

אני לא יכולה לספר על הבעיות שלי לאף אחד. אני לא יודעת מה לעשות. אני צריכה טיפול אמיתי, לא פורום באינטרנט, אבל ההורים שלי יילחצו ויגיבו בדרכים שעוד יותר יעצבנו אותי.
אני באמת לא יודעת מה לעשות.

היי, מה עם מחנכת ויועצת של בית הספר? הבעיה היא שאת קטינה וחייבת לידע את ההורים. אני ממליצה להתיעץ עם יועצת או המחנכת כדי שהם ימצאו את הדרך לשוחח עם הוריך על מצבך ועל הטיפול המומלץ. אין סיבה לסבול. שטפי את היועצת והמחנכת.

בברכה,

למחנכת שלי לא באמת אכפת ממני. היא סתם צבועה ומטומטמת.
יועצת בית הספר כמעט ולא נמצאת בו, וגם כשכן, אף אחד לא באמת יודע איפה היא כי זה בית ספר יסודי (א'-ח', אני ב-ח') והילדים לא הולכים אליה.
אני לא יכולה לסבול את זה יותר. בכל פעם אני אומרת לעצמי, "תחזיקי עוד קצת, את יכולה. רק עוד יום אחד, עוד דקה אחת", אבל אני מתחילה להתמוטט. אני לא אוכל לשאת את זה עוד הרבה זמן. אני גם לא יכולה לספר להורים שלי.

את סוף השבוע הזה אני מבלה עם אמי, למרבה הצער. אין לי כח אליה ואל הטון המרחם שלה. מהעובדה שהיא ניסתה לגרום לי לעבור איתה לחו"ל ומהצעקות שלה על אבא שלי בטלפון כשהייתי קטנה אני לא יכולה להתעלם. היא אפילו סטרה לי פעם אחת. זה קרה רק פעם אחת, זה אבל עדיין קרה, והיא התנצלה רק מוקדם יותר השנה. אני לא יכולה לסלוח על משהו כזה, נכון? אי אפשר לשנות את העבר וגם לא לשכוח ממנו, כמו שצלקות אף פעם לא נעלמות מהעור באמת.

כ"כ קשה לי. במבט על העבר, כל מה שאני רואה זה טעויות. אני רוצה למות. אני לא רוצה להרגיש. אני לא רוצה הקלה, אני פשוט לא רוצה להרגיש כלום, כי הקלה לא תימשך לנצח.

היי,

המצב באמת קשה ובעיתי כיוון שאת מאוד סובלת ואין לך עם מי לדבר. נסי לשוחח עם מתנדבים של ער"ן או סה"ר. שם תוכלי לשפוח את לבך ולקבל תמיחה. אני ממש מתצטערת שלא יכולה לעזור לך או לכוון אותך מעבר לזה.