אני בדיכאון והטיפול לא עוזר

אודליה שלום,

יתכן ושווה לשקול עזרה תרופתית. לעיתים קרובות כדורים ממש מגבירים תחושת ביטחון, תורמים לתחושת חיוניות, משפרים מצב הרוח ותורמים לעוד דברים רבים. בנוסף, כדאי ללמוד מיומנויות לשיפור אינטרקציות חברתית. מקווה שהמטפלת שלך תוכל לסייע לך בעניין. כלים אלה ניתן לרכוש בפסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT.
אל תתיאשי, מגיע לך לחיות חיים אובים, מאושרים ולהגיע למטרות שאת מעריכה כחשובות לך. נסי לעבוד על זה עם הפסיכולוגית.

בברכה,

תודה על ההפניה, אבל לא נראה לי שאני יכולה לעשות אפילו את זה. אני בקושי מצליחה לשלם לפסיכולוגית שלא לדבר על טיפול נוסף. אני גם לא מצליחה להבין אם היא מתאימה לי או לא, אם זה התהליך הטיפולי שארוך מטבעו או שמשהו בגישה שלה כבר לא עוזר. המון אמירות כמו "את קשה עם עצמך" שאני גם שומעת בוורסיות אחרות מאותם אנשים בסביבתי הקרובה ובעיקר בעבודה שנוהגים כלפי בהתנשאות (כמובן שאם אני מפקששת במשהו זה מעמיד אותי בסכנת פיטורין ותמיד נזכר לתקופה של שוטף+10 שנים), כך שהטיפול נראה מנותק במשהו מן המציאות התובענית שאני חיה בה.

לא יודעת מה לכתוב לך חוץ מזה שאני מזדהה איתך בצורה בלתי רגילה והדברים שכתבת על החיים שלך ועל תחושותייך כאילו נכתבו עלי. גם אני הייתי בטיפול פסיכולוגי ואף נטלתי כדורים במשך תקופה קצרה.

שלום לך,
אני בן 33 וממש מזדהה עם תחושותייך, אחת לאחת, כולל מה שתיארת לגבי בית הורייך. זו הרגשה נוראה. שאתה רק רוצה להתאדות מהעולם הזה
שאתה לא ממש מאמין שיש פתרון. חרדה מכל סיטואציה חברתית שגורמת להסתגרות, (אני יודע שיש לי חרדה חברתית),
אני מטופל אצל פסיכולוג וזה מרגיש סתמי לחלוטין

שתידעי שיש עוד כמוך ...

הי,

אני עד עכשיו מופתעת מהתגובות שלך ושל גלי. לא משנה כמה אמרו לי שאני לא היחידה שמרגישה כך, פשוט לא הצלחתי להבין. אולי בגלל שבמקום העבודה שלי כולם נראים תמיד נוצצים ומוצלחים וזה צורם כל הזמן. כתבתי את ההודעה הקודמת אחרי יום שלם של בכי. אני צריכה לעבור סוג של התמחות/השתלמות במקום העבודה, ואני פשוט משותקת מרב הלחץ. אני לא מאלה שיכולים לעבוד 24 שעות ביממה, וזה בערך מה שצריך לעשות כדי לעבור את חצי השנה הזו בשלום. והכי נורא שזה רק שלב אחד, אני לא הולכת להבטיח את מקומי או להרוויח משמעותית יותר. כל המאמץ הזה רק כדי לשרוד, וכולם משדרים לי "בקטנה"...

שוב מזדהה, התחושה הזאת שלכולם קל וקליל ורק אצלי הולך קשה, עם לחץ ופחד עצום מכישלון. אולי שווה לבדוק טיפול תקופתי בכדורים נגד חרדה ודיכאון, אולי רק לתקופה שבה את יודעת שאת הולכת להיות תחת לחץ גדול מהרגיל...

היי אודליה,
אני יכול להגיד לך לגבי עצמי שאני בטוח שאף אחד לא באמת יודע מה מתחולל אצלי בתוכו ובאיזה עוצמות... אולי חלק מהאנשים חושבים שאני מופנם ורגיש אבל לאף אחד אין מושג לגבי הסערה הפנימית... אני חושב שזה ככה במינונים שונים אצל עוד הרבה אנשים שעושים הצגה כלפי חוץ, למרות שאני די בטוח שאצלי זה הרבה יותר.
אגב, גם אני מרגיש כל פעם את הצורך לשרוד מכל הבחינות, ולא ממש לחיות ולהנות. כנראה שזה קשור לדיכאון בצורה כזו או אחרת.

לגבי הלחץ, זה משתק לגמרי. במצבים כאלו אני מנסה להגיד לעצמי שאנשים לא כ"כ מתמקדים בי והרגישות המוקצנת זה לעיתים פרי דמיוני ואנשים לא שמים לב לכל פרט קטן שעשוי להפריע לי