רע לי

אהלן, אני בן 18 וחצי קודם כל, ושפוט רציתי לשתף ולקבל עצות. אז ככה, כמו שאמרתי אני בן 18 וחצי, עוד שבועיים מתגייס. לפני חצי שנה הכרתי את החברה הראשונה שלי, לאחר משבר נפשי מאוד קשה. האמת היא, אני אוהב אותה, באמת. האמת שעוד לא שכבנו ומאוד קשה לי עם זה, אבל ניחא. בחודשיים הראשונים בקשר, עשיתי שטויות עם בנות אחרות, סיפרתי לה את זה, היא נפרדה ממני וחזרה אלי שבוע אחרי. בתקופה שלא היינו יחד, כאב לי, היה לי מאוד רע, כאילו חרב עלי עולמי. ולאחר שהיא חזרה אלי היה לי נורא טוב, עד לפני שבוע בערך. באמת שאין לי שום סיבה להרגיש רע, או דיכאון. יש לי אחלה משפחה, אני מבוסס מאוד, חברה יפה וכו'. אבל לפעמים אני מכניס את עצמי לסרטים של אולי אני לא אוהב אותה מספיק? אולי זה לא זה באמת? למה היא אוהבת יותר ואני לא מצליח לאהוב כמוה? אני אוהב אותה בכלל? האמת שאני בן אדם מאוד קיצוני ברגשות שלו. פעם הכי בהיי ולרגע בתחתית הבור. אנחנו נמצאים המון ביחד, מבלים זמן לפני הגיוס. למשל כבר שבועיים אנחנו לא זזים אחד מהשנייה. ברור לי שיש תקופות פחות טובות בקשר, פחות אוהבים, אבל אין סיבה שארגיש כ"כ רע? אז למה לעזאזל למה הנפש שלי כזו פגומה?! גם אם לא אוהבים בכלל לא צריך להרגיש ככה. פשוט לא טוב לי. היא מדהימה, הכי מחבקת, אוהבת, דואגת. ואני פשוט לא יכול להתנתק מהמחשבות האלו. אני מאוד מנסה להגיד לעצמי, שזה תקופה, שהיינו המון ביחד וזה טבעי, לא תמיד מרגישים את ההרגשה ואת האור של האהבה, ואין מה להילחץ מזה ושהיה לי ככה רע. אבל זה לא עוזר. יכול להיות שזה מפני שאני כל היום בבית? הרי אני לא עובד, לא עושה הרבה במהלך היום, והאמת גם כשאני עושה אני לא מרגיש טוב. כל היום רע לי וכל היום אני מנסה לשכנע את עצמי שזה טבעי וזו תקופה ואין מה לעשות. לא יודע מה לעשות כבר, לא טוב לי. יש לי משקעים של חרדה מטורפת בעקבות משבר קשה שעברתי לפני 7 חודשים בערך, הייתי ממש שבור ולא באמת חייתי. יכול להיות שבגלל שלא טיפלתי בעצמי רגשית אז, זה מתנקם בי עכשיו? לא ביקשתי כלום, רק שקט נפשי ושיהיה לי טוב!! אשמח לעצות, תודה!!