לא ברור לי מה קורה לי

שלום מכובדי
שמי דוד ואני בן 40.כדי לתמצת את הסיפור שלי ל 2500 תווים , אני אגש יישר לעניין. בשנה האחרונה אני מרגיש שכל עולמי השתנה לרעה. אני גרוש מזה כ 7 שנים ונמצא במערכת יחסים מזה כ 5 שנים , במשך 3 שנים ראשונות של הזוגיות שלי הרגשתי מלך העולם,נחשק,נערץ,אהוב,מחוזר, מרכז הבית והעולם הקטן שלי, התהלכתי לי בעולם כאילו אני מתת האל עלי אדמות,סקס מדהים, אשה מאוהבת שרק מחכה להסכמה שלי לעשות ילד או להתחתן הרגשתי שמחכים לי בבית, שכל העולם סובב סבבי.
אך הכל השתנה , זוגתי מצאה עבודה שמאוד מעניינת אותה ואז כאילו פוף....עברתי ממצב של מרכז הבית והעולם שלה למצב של תוהה על מקומי בעולמה. בשנים הראשונות זוגתי עברה משבר קשה מאוד בעסק שלה (פשיטת רגל) ואני היתי שם כדי לתמוך.
העבודה החדשה שלה דורשת המון שעות עבודה עד שעות מאוחרות לעתים ואינטסיביות רבה בכל הקשור למחויבות שלה לעבודה. היא נהנית מאוד מהעשייה ומאוד טוטאלית לעניין.
התוצאה היא - ירדתי בבום למקום השני, כבר לא מרגיש מרכז העולם, לא מרגיש נחשק, לא מרגיש חשוב כמו בעבר והכי גרוע למרות שהיתי מאוד גלוי לגבי מה שאני מרגיש במצב החדש , היא מצפה ממני לתמוך ולקבל ולהבין ולהיות שם כדי לחזק אותה.
כל זה לגיטימי מאוד בעיניי ואני עושה ככל יכולתי כדי לשחק אותה תומך ועוזר אך לא מצליח לזייף את ההרגשה.
אני מציק לה, מאתגר אותה לקצר את שעות העבודה שלה "בשבילי" , מנהל איתה ויכוחים דו יומיים על כמה שהיא טוטאלית לעבודה וכמה שהיא לא שמה עלי, מציק לה על כל פיפס ועל כל איחור, מנסה לשכנע אותה לדחות דברים חשובים לה בטענה שהיא מגזימה. ברור לי שכל הטענות שלי מופרכות וברור לי שאני מתנהג בחוסר הגיון וברור לי שהתגובות שלי הרסניות הן לעצמי והן למערכת יחסים אבל עדיין אני מצליח לתדלק את עצמי כל פעם מחדש עם נושא אחר.
בנוסף לכל בחצי שנה האחרונה אני נמצא בחול המון לצרכי עבודה והיא מבינה ותומכת אך אני לא מצליח להחזיר לה את התמיכה שאני מקבל.
אני לא מכיר את עצמי בצורה הזאת, אני לא אוהב את עצמי ככה ואני סובל נורא מהמצב.
זוגתי טוענת שזה דיכאון ואני חייה לטפל בעצמי כי נמאס לה מכל הנזיפות שלי בעניין הזה והגיע הזמן שאני אמצע את המקום לתמוך בה כמו שהיא תומכת בי, אך אני לא מצליח.
בנוסף לכל באחד הימים חטפתי התקף חרדה תוך כדי שאני מסמס לה לחזור הביתה מיד (הרגשתי כמו בן 10 שחרד שאמא שלו לא חוזרת הביתה) דופק מואץ לחץ הזעה וכל מיני תופעות שלא חשתי מעולם.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא יכול לסבול את ההרגשה הזאת, קשה לי עם עצמי, נמאס לי להעיק עליה, מגעיל אותי שאני פאטט שלא מצליח להתגבר על ההרגשה הזאת וגרוע מכל - אני מצהיר על עצמי שאין לי בעיה עם אשה מצליחה מצד שני אני מתנהג בדיוק להפך.עצוב לי ,רע לי, אני מרגיש שאני הורס כל חלקה טובה שבנינו וזה הדבר האחרון שאני רוצה להרגיש.
אז אולי אתם עם כל הניסיון שלכם יכולים להמליץ לי על דרך טיפול בגועל נפש שאני מרגיש.