בדידות חברתית ומשפחתית

היי אורנית,
אני מבינה שהבדידות מכבידה עלייך ועל משפחתך, בייחוד בשבתות ובחגים.
ניתן לחשוב על רעיונות יצירתיים כיצד להפיג את הבדידות. האם יש לכם חברים שאפשר לארח או להתארח אצלם? האם יש קרובי משפחה רחוקים שאולי אפשר לחדש עמם את הקשר? אני מציעה גם להשתתף בפעילויות במסגרות חברתיות, על מנת להכיר אנשים חדשים וליצור קשרים חברתיים. בנוסף, אם קיימת אינטראקציה כלשהי עם הורים של ילדים אחרים, בגן או בביה"ס, ניתן להרחיב אותה ולנסות להכיר אותם יותר לעומק. ויש עוד רעיונות רבים נוספים שאפשר לחשוב עליהם.

בהצלחה!

שלום שרון,
ראשית עלי לציין שילדיי בוגרים (בצבא ,אחרי צבא הקטנה בת 12.5)
לצערי אין לנו כמעט חברים( היו בעבר כמה אך היחסים התנתקו עם הזמן אנו עובדים קשה ובסופ"ש מטבע הדברים עייפים לעיתים,
אני מתה להכיר חברות בגילי(50) כלבבי ( צעירות בנפש...) ולא מצליחה .
ניסיתי ליצור קשר ולהזמין בני דודות שלי וזה לא צלח כי להן יש אחים נשואים שאיתם הם מבלים בחגים ואני בסדר עדיפות אחרונה .
אנא יעצי
קשה לי מאוד וקושי זה מלווה ומעציב אותי במהלך כל החיום.
תודה
אורנית

היי אורנית,
אין הרבה ברירות, כדי שיהיו קשרים חברתיים צריך להשקיע. אם זה בהליכה לחוגים כדי להכיר אנשים חדשים, השתתפות בהרצאות, מפגשים או טיולים המיועדים לאנשים בגיל זה, או פעילויות אחרות. אפשר גם לפתח היכרות מעמיקה יותר עם חברים לעבודה מעבר לקשרים שטחיים. בנוסף, אפשר לגלוש בפורומים שבהם גולשים בני גילך ולציין שאת מעוניינת להכיר אנשים חדשים, או שאפשר סתם לפתח שיחה. גם בעלך יכול לפעול בעניין, בסביבה שבה הוא נמצא.
אם את חשה שחסרים לך כישורים חברתיים או שאת חוששת להתקרב לאנשים חדשים, זו בעיה אחרת, וניתן להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שייתן לך את הכלים לעשות זאת. אפשרי גם טיפול קבוצתי, או קבוצת תמיכה- וכך בעצם תופסים "שתי ציפורים במכה אחת"- גם עובדים על כישורים חברתיים וגם מכירים אנשים חדשים, עם בעיה דומה.

בהצלחה!