דיכאון? (לא התכוונתי לחפור)

אני בת 23 אף פעם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי, ואני לא יודעת אם אני סובלת מדיכאון...
אני אתחיל מהתחלה-
בילדותי כבר מגיל קטן חטפתי מכות סתם, אם לא הצלחתי בלימודים, אם שברתי משהו בטעות, כל דבר קטן היה גורם לבלאגן בבית, זה לא היה מכות רצח, לא היו לי סימנים, וזה לא כאב להרבה זמן, אבל זה כאב בלב, וזה הוריד לי את הביטחון העצמי לאפס.
אני חושבת שהכל התחיל בסביבות גיל שנתיים וחצי כשאחי נולד ואני ילדה בכורה, הפכתי לבעיתית במחינת ההורים. בנוסף היינו כל היום בבית, לא משחקים בחוץ, לא מסתובבים עם חברים.
הפכתי לילדה שקטה מאוד, בקושי דיברתי עם ילדים בגילי, עד היום אני מרגישה די לבד, עד שיש לי חבר או חברה קרובים אני מנתקת איתו את הקשר די מהר. כן אוהבים אותי בכל מקום שאני מגיעה אליו אבל אני מרגישה עוף מוזר ליד כולם. ולא מצליחה ליצור חברות אמיתית עם אנשים.
הביטחון העצמי שלי נמוך, אני שונאת את איך שאני נראית. לא מצליחה בלימודים, יש לי מצבי רוח משתנים. למרות שרוב הזמן אני לא עצובה וחיה רגיל.
היו לי רק 4 חודשים לפני שנה שישבתי בבית ולא עבדתי, ובכיתי המון, אבל איכשהו שמתי לב שאני לא יכולה להמשיך ככה ומצאתי עבודה חדשה והצלחתי לצאת מזה איכשהו.
מידי פעם אני נזכרת בזה שאני לא לומדת, ובזה שאין לי שום חבר אמיתי ושאני לא יוצאת עם אף בחור, למרות שרוצים אותי, ובילדות החרא שהייתה לי ויושבת עצובה, לרוב זה עובר לי אחרי שעה שעתיים, ואני שוכחת מהכל.
רציתי לדעת האם יש לי דיכאון? ואם כן האם זה משהו שמצריך טיפול תרופתי או רק שיחות? (האמת שממש אין לי כוח לשיחות-אני לא בן אדם שיכול להפתח יותר מידי בטיפול פסיכולוגי, זה לא בשבילי)
בנוסף חשבתי לבדוק האם יש לי הפרעת קשב ולהתחיל ללמוד-האם יכול להיות שיש לי הפרעת קשב או שזה רק דיכאון עם סימפטומים של הפרעת קשב? לאן כדאי לפנות כדי לבדוק?