חרדה לאמא

שלום לך,
אני מבינה שאת חרדה שמשהו יקרה לאמא שלך, גם אם בפועל היא בריאה ושלמה. אני ממליצה לפנות בהקדם האפשרי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיכול לתת לך כלים מאוד יעילים להתמודד עם הבעיה. איני יודעת כמה זמן הפסיכולוגית שלך בחופש, אך אין בעיה לשלב בין שני הטיפולים, וייתכן שהפגישות הראשונות בטיפול CBT כבר יתחילו להועיל. לדעתי חבל לחכות. טיפול זה עשוי לעזור מאוד להפחית גם את הסימפטומים של הדיכאון במידה משמעותית.

בהצלחה!

היא חוזרת עוד יומיים רק שבשבילי זה כמו נצח אני מאוד סובלת. יש אולי איזה דרך להירגע בנתיים? אני מפחדת לפעמים להימצא ליד אמא.. כי אני מרגישה שיש לה משהו בחלק מסויים בגוף. מצד שני אני חושבת אולי אם אני יותר אשב איתה ואנסה להירגע זה יעזור? לפחות משהו בנתיים.. אני קורסת

אני מסכימה שלא כדאי להימנע מנוכחותה של אמא, כי זה רק יעצים את הבעיה, אלא דווקא לנסות לשבת איתה. כשמנסים להירגע בכוח זה לא תמיד עוזר, עדיף לנסות לומר לעצמך שהחרדה לא תפגע בך ושהיא עוברת לבד. כלומר- לנסות להילחץ כמה שפחות מהלחץ עצמו, לא יכול לקרות לך (או לאמא) דבר בעקבותיו. זוהי תחושה לא נעימה, אך כאשר את נמצאת זמן רב בקרבת מושא הפחד, היא דועכת.

בברכה,

מישהו אמר לי שאם אני אחשוב ככה זה באמת יתגשם. כמו שכתוב בספר הסוד. האם באמת יש לנו כזה כוח? אנשים אומרים לי תפסיקי ולא מבינים שזה חרדה נפשית שנובעת מהמצב הנפשי שלי

אנשים רבים נוטים לחשוב שהמחשבות שלהם יתגשמו. הבעיה עם המחשבה הזו, היא שאין לכך כל הוכחה מדעית... (ואם תחשבי על מיליון דולר, האם זה יתגשם?)

הרגעת אותי קצת.
יש איזה טכניקות להרגעה?

דווקא בזמן חרדה לא מומלץ לנסות להירגע בכוח, אלא פשוט לקבל את הפחד ולחכות שהוא יחלוף מעצמו. לא להימנע, כאמור, מדברים מפחידים. לזכור שהפחד אינו גורם נזק.
מעבר לכך, טכניקות הרפיה (נשימות וכו') לא ממש עוזרות כשאנחנו במצב של חרדה חזקה, אלא מתאימות יותר למצבים של לחץ נמוך מתמשך (סטרס) או כעס ועצבנות.

תודה על מה שכתבת אתמול. בנוגע למה שכתבת שאני דווקא צריכה לשבת עם אמא. הבעיה היא כשאני איתה והיא מחבקת אותי אני מפחדת עד כדי כל שמדמיינת שיש לה משהו באיזשהו חלק בגוף. יאו זה כזה מפחיד והיה לי את זה לפני שלוש שנים כשהייתי במצב הנפשי הזה. לא יודעת ממה זה נובע חוץ מאהבה גדולה וזה שהיא האדם הכע חשוב לי. אני יושבת איתה ולפעמים מפחדת להסתכל עליה מהפחד או לגעת בה כי אז הראש מתמלא בעוד יותר פחדים והכל רועד בפנים. ואז אני מתחילה לחשוב שאין לה כלום ושזה שטויות וזה עוד יותר מלחיץ. מה לעשות?

כפי שאמרתי, לא כדאי להימנע ממנה וזה כולל הכל- להסתכל עליה, לגעת בה ואפילו לא להימנע מהמחשבה שיש לה מחלה (כי כפי שאמרת, זה עוד יותר מלחיץ). כשלא נמנעים מדברים מפחידים ומתמודדים איתם, בסופו של דבר הפחד דועך מעצמו. כפי שציינתי, בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לומדים איך בדיוק להתמודד בצורה מסודרת ושיטתית, כך שהפחדים נעלמים די מהר.

בברכה,

לא להימנע מהמחשבה שיד לה מחלה...מה זה אומר? שכשיש לי פחד כזה אז אני צריכה להאמין בו?

כשעולה פחד, אין צורך לנסות לומר לעצמך בראש שהפחד הוא לא הגיוני או לא מציאותי, מאחר שכמו שכתבת, זה רק גורם לך ליותר לחץ. עדיף לאפשר למחשבה הזו "לרוץ" בראש, ולא להירתע מעצם קיומה. בסופו של דבר, ההיגיון מפעיל את עצמו לבד והאמונה במחשבה פוחתת מבלי שאת עושה דבר. כשאת מנסה בכוח להפחית את האמונה במחשבה, זה לא עובד (מאחר שזו לא מחשבה רציונלית, וככל הנראה אי אפשר "לדבר" איתה).