סתם בא לי לכתוב...

אני בחור צעיר ונראה לי שתמיד הייתי דכאוני, אפילו מאז שאני ילד. אבל בתקופה האחרונה אני כבר ללא ספק "חולה" במלוא מובן המילה. אולי בגלל שאני לוקח כבר כמה חודשים כדור רואקוטן שגורם לדכאון. אני לא מסוגל לעבוד. אני יושב ופשוט חושב ורק חושב ולא מסוגל לעשות את העבודה שלי. אני מרגיש יאוש כל כך חזק שאני לא מאמין שיש משהו בעולם שיכול לעודד אותי. שום דבר. אפילו אם אני אזכה עכשיו בלוטו אני לא אתעודד. אני מרגיש ריקנות מוחלטת. ויש לי חברים ואני יוצא לבלות ויש לי הרבה דברים לעשות. כשמסתכלים עליי לא רואים כלום. אני מחייך והכל... אבל למרות זאת אני תמיד עצוב. אני הולך לעשות קניות ואני רק מתייאש מהתחושה של ללכת ולבשל עכשיו או לא יודע מה. הכל מייאש אותי. תמיד שמעתי את המילה הזאת "דכאון" ואמרתי שאני בעצמי בדכאון ובאמת הרגשתי ככה אבל היום אני מבין את המשמעות האמיתית של דכאון זה דבר איום ונורא, עצוב לי לדעת שיש עוד הרבה אנשים שמרגישים את מה שאני מרגיש, הלוואי והייתי יכול לתת לכולכם חיבוק גדול...
והכי עצוב זה שאין עם מי להתייאש, החברים תמיד אומרים יהיה בסדר - אין לך סיבה להיות עצוב יש לך עבודה מסודרת דירה משלך והכל... והם לא מבינים שאפשר להיות עצוב למרות שלא חסר שום דבר.

אני לא רושם את זה כדי להתייעץ... אף אחד לא יכול לעודד אותי. סתם רציתי כזה לכתוב כי זה ממש מציק לי...

מאחל בריאות שלמה לכל מי שנמצא במצב הזה.