חוסר יכולת לחזור לשגרה

היי סיון,
מצטערת לשמוע על מות אמך. זה אכן מאוד קשה ולא פשוט להתמודד עם מוות של אדם כה קרוב. בדרך כלל, האבל יכול להימשך בין שנה לשנתיים, ורק אם התפקוד שלך נשאר פגוע באופן משמעותי לאחר תקופה כזו, האבל נחשב לפתולוגי, כלומר חורג מגבולות הנורמה וגולש לדיכאון. לאחר חודשיים זה עדיין טבעי שתחווי תופעות כאלה. עדיין לא עבר מספיק זמן ולא חווית את תהליך האבל במלואו.
לכן, כדאי לתת לעצמך זמן, ולקבל בהבנה את התופעות שקורות לך בעקבות האבל. לעתים קרובות אפילו לא כדאי לנסות להתערב באבל נורמלי באמצעות טיפול פסיכולוגי, מאחר שזהו תהליך טבעי שהאדם צריך לעבור עם עצמו, ללא התערבויות וניסיונות לשנות את המצב. מומלץ לבצע חזרה איטית והדרגתית לשגרה, אך ייתכן שעדיין אינך בשלה לכך ותוכלי לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. כדי שהאבל לא יהפוך למשהו פתולוגי שמונע ממך לתפקד גם בשלבים מאוחרים יותר, כדאי לנסות ולחזור לשגרה (כשתהיי מוכנה יותר) אפילו באופן מאולץ, "בכוח", ולא להימנע מעבודות ומפעילויות אחרות. השגרה עצמה, והפעילויות היומיומיות, מאוד עוזרות להתמודד עם האבל, בשלב שבו זה מתאים. כדאי גם לנסות ולדבר על מה שעובר עלייך, מה שיכול לעזור לעבור את התהליך הזה. אם אינך רוצה לדבר עם אנשים קרובים, תמיד אפשר לדבר עם אנשים מבחוץ שיכולים לסייע, כגון מוקד "ער"ן", או מקורות תמיכה שונים ברשת. את יכולה גם לנהל יומן ולכתוב את הדברים לעצמך, כדי לעבד אותם בצורה טובה יותר.

בהצלחה!