הצורך לדעת

היי רון,
בשאלה שלך חסר גורם מרכזי אחד- גילו של בנך.
אם מדובר בנער מתבגר, המעורבות שלך כמובן צריכה להיות הרבה יותר גדולה, והגבול הרבה פחות ברור (אפשר לומר שכל בחירה "לא נכונה" של מתבגר יוצרת דילמה אצל ההורה, שהתשובה לה אינה חד משמעית).
אם מדובר באדם מבוגר, אני מבינה שקשה להתמודד עם בחירות שלדעתך הן לא נכונות. אתה יכול לומר לו את דעתך ("אני חושב שזו טעות", "אני לא הייתי עושה כך") ומעל לכל, להיות שם בשבילו ולשדר לו שתמיד תספק לו תמיכה רגשית, גם כאשר ישלם את המחיר על טעויותיו. זו ההורות הכי טובה שאתה יכול לספק לו כרגע.
מעבר לכך, אי אפשר ממש להתערב בבחירות שלו כאדם מבוגר, ואין ברירה אלא לתת לו ללמוד מהניסיון- זו הלמידה הטובה ביותר בשלב זה. הרי אם הוא יתחרט על מעשיו- המטרה הושגה, לא?
אתה יכול, כמובן, לפנות לייעוץ כדי להתמודד עם הקושי שלך (שאתה מודה בו) לשמור על הגבולות שלך ולכבד את המרחב הפרטי שלו.

בברכה,

הבן שלי אינו קטין, הוא חייל כרגע.
לא מזמן נסתיימה לו זוגיות של שנתיים וחצי ועכשיו הוא מתנהג כמעט ההיפך מכל מה שהיה מקובל ונכון לגביו אז... אני יודע שאין לי הרבה מה לעשות, כי הוא אינו קטין.
השאלה איך אני מעביר לו נכון את המסר, חוץ מאשר המנטרות שאני אומר ללא הרף.
אולי זו דרכו להתמודד, אך אני עדיין חושב שצריך גבולות.
ומה אני עושה עם עצמי ותחושותיי ?

הבן שלך נמצא בגיל שהוא "גבולי"- מצד אחד כבר לא קטין, ומצד שני עדיין אינו לגמרי אדם מבור הנמצא ברשות עצמו. השאלה היא, איך הוא מתנהג ובאילו מקומות צריך להציב לו גבולות. אם הוא גר בביתך, אתה יכול לומר לו שהתנהגויות מסוימת אינן מקובלות בבית (כמו צריכת סמים ואלכוהול), וכמובן גם לא לאפשר התנהגויות בלתי חוקיות. אתה יכול לקחת אותו לשיחה (אחת או יותר, אם צריך) ולהסביר לו מה אתה חושב ומה אתה חש כלפי התנהגותו, לדבר מהלב ולא ב"מנטרות", כדי שיחוש את הכנות שלך ואולי זה ישפיע עליו יותר.

בברכה,