האם אני בדיכאון

הי,
אני בת 34, נשואה עם 3 ילדים,
בשלוש שנים האחרונות איבדתי את שמחת החיים, (והייתה לי שמחת חיים!! היה לי טוב!!) בעשרה החודשים האחרונים זה הולך ומחמיר. הגעתי למצב שאני כבר לא מסוגלת לחיות עם עצמי, אני כל הזמן בוכה, אני לא נהנית משום דבר-לא מזמן איכות עם הילדים,לא עם הבעל.אני מרגישה שאין לי כלום בחיים חוץ מהילדים.הראש שלי מלא מחשבות טורדניות, כל פעולה שאני עושה אני כבר מחכה שתסתיים וחושבת כמה צעדים קדימה מה מחכה לי ומתי היום הזה כבר יסתיים. בעלי לא מבין אותי וגם כשניסיתי לדבר איתו ולשתף אותו שנמאס לי מהחיים ואני לא רואה שום טעם בלחיות ולא מבינה מה יש בחיים האלו ששווה לחיות אותם, הוא פשוט התעלם,והמשיך בעיסוקיו.הדבר היחיד שמונע מימני להעלם מהעולם הזה, אלו הילדים.אני יותר מידי אוהבת אותם בשביל לגרום להם טראומה.יש לי עסק עצמאי עם לקוחות (יש לי משרד בבית), ואני לא מסוגלת לתפקד יותר-לא בעסק, לא בבית.אפילו אוכל לילדים אני כבר לא מסוגלת להכין ופשוט מכינה להם משהו לאכול באותו רגע עד שבעלי חוזר.אני לא מסוגלת יותר, אני מרגישה שאני פשוט רוצה שהאדמה תיפתח ותיבלע אותי. אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק מתי זה התחיל,או למה. יש לי ולבעלי המון ריבים מאז שהילדים נולדו, פעם הייתי החיים שלו ומאז שהילדים נולדו אני ממש מרגישה שאני לא מעניינת אותו (הוא גם אומר לי ש״הילדים במקום הראשון ואין מה לעשות...״) ולכן אני לא מרגישה בנוח להיפתח מולו, להישען עליו, לבכות לידו.אני מרגישה זלזול מצידו, אתמול לדוגמא הייתי ממש בהרגשה לא טובה והוא פשוט אמר לי ״תסתכלי על עצמך תראי איך את נראית..״ אני מרגישה לבד בעולם הזה.